מיליון ושבע מאות אלף ישראלים נחשבים מודרי אשראי, אנשים שאינם יכולים לקבל הלוואה מהבנקים או מוסדות פיננסיים אחרים. למעמד הלא סימפטי הזה ניתן להגיע משלל סיבות ובהן פשיטת רגל או בעיות כספים אחרות – אז מה יעשו מי שזקוקים להלוואה ואינם יכולים לקבל אותה אצל הבנק?
בשנת 2016 נדמה היה כי נמצא פתרון לבעיה של מודרי האשראי. שר האוצר דאז, משה כחלון, הכריז על הקמת קרן הלוואות ממשלתית מיוחדת בהיקף של כ-50 מיליון שקלים בעבור המודרים. אלא שהכרזות לחוד ומעשים לחוד, ויותר מארבע שנים עברו עד שיצא סוף סוף המכרז הרשמי לשירות, בחודש ספטמבר האחרון. כשבאוצר בדקו את ההתעניינות במכרז, גילו כי הבנקים והגופים הפיננסיים המוסדיים השונים לא רצו להשתלב במיזם שייתן הלוואות "מסוכנות" למי שידם אינה משגת להשיג הלוואות "רגילות", זאת למרות שהמדינה מציעה ערבות משלה על רוב הכסף, כלומר היא תשלם לגוף הפיננסי שייתן את ההלוואה, אם האזרח הלווה לא יוכל לעמוד בתנאי התשלום. חוסר הרצון של הבנקים להשתלב במיזם הקמת הקרן תקע אותו, הלכה למעשה.
עד שזו תקום (ואם היא תקום), בעבור החייבים שנואשים לקבל אשראי וחשים את המחנק הכלכלי מדי יום נותר רק מוצא אחד: השוק האפור. ענף ההלוואות החוץ-בנקאיות הוסדר בשנים האחרונות, אולם העובדה שמדובר באפשרות היחידה שעומדת לאדם במצוקה כלכלית, אחרי שנדחה אחרי כולם, שם את הגופים המלווים בעמדת כוח מובהקת מבחינת תנאי ההלוואה או המימון שהם מציבים ללקוחות. פעם קראו למצב הזה הלוואה בריבית קצוצה.
אקווריום עם דגי פיראניה
"הבעיות התחילו אחרי שהתגרשתי", מספר א.ג., שנאלץ לפנות לחסדיו של השוק האפור. "אמנם הייתה ברשותנו דירה שהתחלנו בתהליך למכירתה, אבל ברמת הנזילות הייתי במצב מאוד בעייתי, וידעתי שצפויים לי כמה חודשים קשים".
בעקבות מצבו הכלכלי וההכנסה הלא יציבה, הבנקים סירבו לתת הלוואה ל-א.ג, בזה אחר זה. "אחרי שיבשו המקורות מהמשפחה וחברים, רציתי הלוואת גישור", הוא אומר, "הייתי בהסדר חוב מול הבנק על חנות שהיתה לי ונסגרה, וגם עם תשלום המשכנתא, והם לא הסכימו לתת לי כלום". השלב הבא היה לחפש מי כן ייתן לו הלוואה. התשובה הייתה ברורה. בין אם במודעות באינטרנט או בהודעות המגיעות ישירות לטלפון הסלולרי, חברות המימון החוץ בנקאי עושות הכל כדי לשווק את עצמן. כשמגלים לאחר מכן מהי הריבית שהן גובות, מבינים מדוע תקציבי השיווק שלהם כה נדיבים.
"הלכתי בעקבות מודעה של משרד מימון", מספר א.ג, "נכנסתי למשרד יפה במרכז תל אביב ומה שהכי הרשים אותי עם אקווריום עם דגי פיראניה". העסקה שהוצעה לו הייתה פשוטה: "אמרו לי ניתן לך 20,000, תחזיר לנו 2,500 בחודש ריבית עד שתוכל להחזיר הכל. קח כמה זמן שתרצה". חישוב פשוט מגלה כי מדובר בריבית חודשית של 12.5%. א.ג. לא התפתה והמשיך לחפש עד שמצא עסקה "משתלמת" יותר בריבית חודשית של 4%. זה סידר לו כ-50,000 שקלים שעזרו לו לצלוח את התקופה. "קיבלתי מזומן ביד, כמו סוחר שטיחים מהשטחים", הוא משחזר, "שילמתי כל חודש 2,500 שקלים עד נכנס הכסף ממכירת הדירה ויכולתי לשלם את הקרן. זה עלה לי בסוף כמעט 20% ריבית על כמה חודשים, אבל בלי הסכום הזה לא הייתי שורד. אם לא הייתי יודע שייכנס לי כסף בקרוב, אין דרך לצצאת מזה".
בשבוע האחרון דנה ועדת הכספים של הכנסת בהתגברות הפעילות בשוק האפור בעידן הקורונה. ח"כ מיכל שיר ויו"ר הוועדה, ח"כ משה גפני, תקפו את התנהלות הבנקים ודרשו להגדיל את הקרן הממשלתית, שעדיין לא קמה, אך באוצר התנגדו לכך. יותר מזה, עושה רושם שבמשרד האוצר לא מתכוונים לצאת מגדרם כדי לנסות ולשכנע את הבנקים להשתתף במיזם הקרן להלוואות למודרי אשראי. ראש אגף ביטוח ממשלתי באגף החשב הכללי, נועה וידר, גילתה כי בעקבות חוסר העניין מצד הבנקים פרסם האוצר בקשה לקבלת מידע מגופי אשראי חוץ בנקאיים, שבאוצר מאמינים שהם מתאימים למכרז. במלים אחרות: האוצר פונה לשוק האפור כדי שילווה כסף לאנשים, שבלי ההלוואה הזאת היו זקוקים להלוואה בשוק האפור.