תפקידים איזוטריים, שנראים כמו בזבוז כספי משלמי המסים, היו מאז ומעולם ברשויות המקומיות. כזה בדיוק גם תפקידה של א', עובדת עיריית יוקנעם, שבוקר-בוקר עוברת על מדי המים בבניינים ברחוב "דרך העמק" בעירה. אבל תפקידה של א' אינו זניח כלל ועיקר. היא לא עובדת בתאגיד המים אלא בלשכת הרווחה, ומה שהיא בודקת למעשה זה האם יש זרימה של מים מהברזים, מה שמעיד על חיים בדירה.
א' היא חלק מפרויקט חדשני שיזמו זק"א ועיריית יקנעם, בניסיון לעצור את המגיפה השקטה. מגיפה שמלווה אותנו מאז ומתמיד אך התפרצה ביתר שאת במהלך הקורונה, שבה נהרגים אנשים שחיים לבד, ואיש אינו יודע את מצבם עד שריח הגופה הנרקבת עולה בחדר המדרגות.
הפרוייקט הזה קיים כחודשיים, והוא מסתמן כהצלחה. רשויות אחרות בארץ כבר מתעניינות בהעתקתו, וחלק כבר התחילו בצעדים מעשיים. המטרה המוצהרת שלו היא הצלת חיים, הגשת עזרה לאנשים עריריים, שזקוקים לה ואין להם למי לפנות. במקרים פחות טובים, תפקידו הוא לתת כבוד אחרון לנפטר, להגיע אליו ולאפשר את קבורתו בסמוך למועד הפטירה.
לפי זק"א, 140 אנשים עריריים, קשישים בעיקר, נמצאו מתים בבתיהם השנה. מותם נודע רק לאחר ימים, כשגופתם החלה להרקיב. "ברוב המקרים, כשהמתנדבים מגיעים, הקשישים לא נמצאים במיטה שלהם. הם נמצאים במטבח, באמבטיה, בסלון. זאת אומרת שפתאום קרה להם משהו ואף אחד לא הגיע לעזרתם", מספר מוטי בוקצין, דובר זק"א. "אולי אם היה מגיע מישהו, חייהם היו ניצלים".
בניסיון להציל את אותם אנשים "שקופים", פתחה זק"א במבצע "שכן, שים לב אם אני חסר", שמטרתו היא להעלות את מודעות האנשים לנוכחותם של השכנים הבודדים שלהם, בבקשה לבדוק מה שלומם, להיות ערים לצרכיהם ובעיקר לחסרונם.
בעקבות המבצע הצלחנו להפחית את כמות המקרים בהם נמצאו קשישים מתים בבתיהם בלי ידיעתו של איש", ממשיך בוקצין, "לצערנו הגיעה הקורונה וטרפה את כל הקלפים".
עם הסגר הראשון וההתכנסות בבתים חלה עלייה חדה במקרי המוות של אנשים בודדים, לא רק קשישים אלא גם אנשים בני 40-50 שחיים לבד. בזק"א הבחינו שאיש לא מטפל בתופעה, והחליטו לקחת אחריות. "מרוב משרדים שמטפלים בזה, נראה שאף אחד לא אחראי לבעיה כמו שצריך", מוסיף בוקצין, "על הנייר הכל טוב ויפה, אבל במציאות, כשביקשנו רשימה של כל הקשישים הגלמודים כדי שנעשה מיפוי ונוכל לבדוק את מצבם – מסתבר שאין לשום משרד רשימות כאלו. יש מקרים רבים שאנחנו מגיעים לבית ומגלים שהרווחה כלל לא היתה מעודכנת על המקרה".
לפני כחודשיים נמצא סוף סוף הפתרון. גבי שמעיה, מתנדב זק"א שעובד באיגוד המים של יקנעם, עשה את ההקשר. שעוני המים בבתים הם דיגיטליים היום, כך שברגע נתון אפשר לראות את צריכת המים של כל בית. הרעיון הוא לחבר בין הדברים, ובמצב בו המים באחד הבתים מפסיקים לזרום – להגיע מיד לבדוק את המצב. עיריית יקנעם מיפתה מאה עשרים אנשים שחיים לבד, ללא משפחה קרובה, והפכה את שעוני המים שלהם לקבוצת מידע שניתן לעקוב אחריה. אם השימוש במים משתנה באופן משמעותי, המצב דורש בדיקה. כמובן שירידה בצריכת המים היא סימן מדאיג, אך גם שימוש מופרז הוא נורת אזהרה. לעיתים מישהו נופל בזמן מקלחת או שטיפת כלים, והמים ממשיכים לזרום בשעה שהאדם נמצא במצוקה קשה.
דובר עיריית יקנעם, רועי אדוט, מספר על התהליך: "כמה קל וכמה פשוט, ככה חכם" אומר אדוט. "בתהליך משתתפים עובדת רווחה שבכל מקרה עובדת עם קשישים, ועובד תאגיד המים שבכל מקרה אחראי על השעונים. הם עוקבים אחר הנתונים של האנשים העריריים, וערים לכל שינוי מחשיד. כך אנחנו משתמשים במשאבים הקיימים, עושים את החיבורים הנכונים ומצילים חיים".
יו"ר זק"א, יהודה משי זהב, מסכם: "בימים אלו אנחנו בקשר עם ערים נוספות שבודקות את האפשרות להצטרף למיזם הפשוט והחשוב ובכך להציל חיים". ומסיים, "אסור לנו כחברה וכקהילה למצוא את יקירנו כשהם מתים לבדם ונמצאים רק בגל הריח הנוראי שדולף לחדר המדרגות. רק ע"י תשומת לב נצליח לעצור את המגיפה השקטה".