בתביעה צוין כי לפי חוזר מנכ"ל של משרד החינוך, במקרה של הסעת תלמידים מרשות מקומית אחת לשנייה, הנובע מהיעדר בית ספר מתאים ברשות בה מתגוררים התלמידים – נקבע כי הרשות לא תגבה מההורים תשלום בעבור הסעה. "הזכות לקבל חינוך מטילה חובה לקיום מוסדות נגישים", נכתב בתביעה, "הרשות המקומית אחראית למצוא פתרון לתלמידים שבאזור מגוריהם לא קיימים מוסדות חינוך. הפתרון יכול להיות בדמות של הקמת מוסדות חינוך באזור מגוריהם של התלמידים, או מימון הנגישות למוסדות החינוך המרוחקים ממקום מגורי התלמידים".

עיריית כרמיאל טענה מנגד כי אין כל בסיס חוקי לכך, שרשות מקומית תישא בתשלום הוצאות נסיעת התובעים למוסד חינוכי, אשר נבחר ע"י ההורים על פי נוחותם ושיקוליהם, ליד בית הסבתא.

רשם בית משפט השלום בקריות, יניב לוזון, דחה את טענותיהם של התובעים והורה להם לשלם הוצאות בסך 2,500 שקלים. בין טיעוניו של לוזון – הצורך בשמירה על צביונה היהודי של כרמיאל, בהתאם לחוק הלאום. "כרמיאל, עיר יהודית, נועדה לבסס את ההתיישבות היהודית בגליל". כתב לוזון בהחלטתו, "הקמת בית ספר בשפה הערבית… (או) מימון הסעות לתלמידים ערביים, לכל דיכפין ובכל אתר, עלול לשנות את המאזן הדמוגרפי ולפגוע בצביונה של העיר, כיום מתגוררים בעיר כ-6 אחוזים ערבים".

עוד נכתב בהחלטת בית המשפט: "סעיף 7 לחוק -יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי קובע כי 'המדינה רואה בפיתוח התיישבות יהודית ערך לאומי, ותפעל על מנת לעודד ולקדם הקמה וביסוס שלה'. כמו כן פיתוח ההתיישבות היהודית וביסוסה הינו ערך לאומי המעוגן בחוק יסוד ויש בו כדי להוות שיקול ראוי ודומיננטי במערכת השיקולים העירונית כולל לעניין הקמת בתי ספר וקביעת מדיניות במימון הסעות אל מחוץ לעיר".

ארי רמז מ'עדאלה – מהמרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל' מסר בתגובה לדברים: "אנחנו פועלים בנושא בשני מישורים שונים: עתירתנו נגד חוק הלאום – שתידון בבג"צ ב-12 בדצמבר, וכן נקודתית פועלים מול משרד החינוך בדרישה להרחיב את רשימת בתי הספר הערביים שמשויכים לעיריית כרמיאל כך שיחויבו לממן הסעות".