חייבים לדבר על קוסבי
סדרות תעודה כמו 'לשרוד את אר.קלי' (2019) ו'חייבים לדבר על קוסבי', שמשודרת בימי שני ב- HOT8, מעמידות דילמה מוסרית גדולה בכל הנוגע לפרקטיקת ה-Me too וה-black lives matters. במציאות בה אמריקה מכה על חטא כבר כמה שנים על יחסה כלפי הקהילה האפרו אמריקאית, תחקירים ששוחטים פרות קדושות כמו קוסבי הם מורכבים. מה שמעניין ספציפית בסדרה הזו, שמי שעומד מאחוריה הוא דווקא קמאו בל, במאי וקומיקאי שחור, זוכה אמי, שמעיד על עצמו די באומץ: "אני הבן של קוסבי. גדלתי על כל התוכניות שלו. הוא היה סמל עבורי". ולמרות זאת, ואולי דווקא מהסיבה הזו, הוא לקח על עצמו את האחריות להיות זה שמוכיח עד כמה המלך היה עירום לאורך כל הדרך.
קורות חייו של קוסבי הצעיר, שמברמן משעשע הפך לגיבור טלוויזיוני בתוך שנה אחת בלבד, הם יותר מסיפור סינדרלה. בזכות קטעים ארכיונים שנאספו לאורך הקריירה של קוסבי אפשר לראות איך כבש פסגה אחר פסגה, נכנס כמעט לכל בית, הפך לאבאל'ה החמוד של אמריקה, ובמקביל כמעט שנה אחר שנה אנס נשים שפגש בדרכו.
אחד הרגעים המזעזעים בפרק הראשון הוא סיפור הזבוב הספרדי, שמסתבר שלווה את קוסבי כחלק ממופע הסטנדאפ שלו במשך כמה עשורים ולא הדליק לאף אחד נורה אדומה. במערכון הוא מספר לפרטי פרטים כיצד ניתן לסמם בחורה בעזרת אותו חרק: "אתה שם לה קצת במשקה והיא משתגעת. הולך למסיבה, רואה חמש בחורות עומדות לבד, אם היה לי קנקן של זבוב ספרדי הייתי מדליק את הפינה ההיא שם". בריאיון עם המדען המילטון מוריס לסדרה, הסתבר שאותו זבוב ספרדי הוא אכן חרק אמיתי שמייצר כימיקל שנקרא קנתרידין, שהוא בעצם חומר גירוי. מה שמדהים במערכון הזה שהוא הפך לקאלט, וכמה מרואיינים אפילו סיפרו שזה היה כל כך מצחיק ומוכר שהם חשבו שכך משיגים בחורות.
השיא הוא אולי בראיון שנתן בשנת 1991 ללארי קינג, בו קוסבי ממש מתאר את הכמות הנדרשת כדי לשגע בחורה. מיותר לציין שקינג משתף פעולה לגמרי, משלים את המשפטים של קוסבי וצוחק בהנאה – איתו אגב, כל הקהל.
ואז, לקראת סוף הפרק, מגיעה הקטרזיס של הסיפור הזה – העדות של ויקטוריה ולנטינו. בסוף שנת 1969, שבועיים לאחר שקברה את בנה שטבע בבריכה, קוסבי פוגש אותה ואת חברתה בפאב, משכנע אותן לקחת כדור שהן לא יודעות אבל הוא בעצם סם אונס ובהמשך לוקח אותן מהמקום ואונס. מערכון הזבוב הספרדי שלווה את הקריירה של קוסבי, היה דרך פעולה קבועה שלו לאורך השנים, שקיבלה אישור מוחלט מהסביבה.
מדובר בסדרה מצוינת בעיקר כי היא לא חוששת להציג את ההתמודדות עם הסתירה בין החשיבות הטלוויזיונית של מי שהיה קוסבי, בעיקר עבור הקהילה האפרו אמריקאית, לבין עובדת היותו אנס מתועב, ואיש עם אמות מוסר ירודות ביותר. אלה דילמות שרק כעת אפשר להסתכל עליהן בראייה מפוקחת מבלי לחשוש להשלכות על הקהילה השחורה. קוסבי הוא לא נציג הקהילה עוד, הוא אינדיבידואל, וזה הכוח ביצירה של קמאו בל.
