ברקע הדיון, הבקשה של ראש עיריית רמת גן, שאמה הכהן, להסיר את היצירה "ירושלים" של האמן דוד ריב, שהוצגה במסגרת תערוכה במוזיאון רמת גן. האגודה לזכויות האזרח הגישה עתירה נגד הסרת היצירה ובית המשפט המחוזי דחה אותה לאחר שהוועד המנהל של המוזיאון אישר את ההסרה. בעקבות ההחלטה, ועוד קודם לכן, דרשו רוב האמנים שמציגים בתערוכה שיצירותיהם יוסרו אם הציור של ריב לא יחזור למקומו. בעקבות המלצת השופט בפסק הדין, מינה שר התרבות חילי טרופר את יו"ר מועצת המוזיאונים, ד"ר יגאל בן שלום, כמגשר בין הצדדים. האמנים הציעו שהיצירה תחזור למקומה ותיבנה מחיצת גבס שמאחוריה תלוי הציור. שאמה הכהן לא הסכים לדרישות האמנים ודרש שהיצירה תאוחסן במחסן נעול. מבקרים יוכלו לראות את היצירה רק בימי שבת, כדי להבטיח ששום תלמיד שיגיע בזמן יום הלימודים או אדם דתי ייחשפו ליצירה או לתהליך הצגתה. מאחר ותהליך הגישור לא צלח, מוזיאון רמת גן ניסגר.

"אני מנעתי מצב שאב חרדי יגיע עם משפחתו למוזיאון וילדיו ישאלו אותי מדוע משווים אותי לצואה?. בפסח הקרוב יהיו עוד תורים למוזיאון, אתם עוד תראו", אמר שאמה הכהן היום בוועדה. "המוזיאון שייך לעיר, הוא מזוהה עם העיר, זו לא גלריה פרטית. אני, בקיר שלי, לא רוצה אותה".

ח"כ מוסי רז אמר כי: "הבעיה היא כללית ולא פרטית למוזיאון רמת גן, עלינו לשאול מי מקבל החלטות על מה אפשר או אסור להציג במוזיאון? האם זה הגוף המממן? חייבת להיות הפרדה בין מועצת המנהלים שעניינים הם עסקי ופוליטי לבין אנשי המקצוע – האוצרים. פגיעה בחופש היצירה מסיבה פוליטית היא פגומה מיסודה ואנטי דמוקרטית".

ח"כ עופר כסיף טען: "בחברה דמוקרטית מתוקנת. מימון מוסדות תרבות אינו מסמיך את המממן להשפיע על התכנים שמציגים אותם מוסדות. אסור לתת שום אפשרות לשלטונות להתערב בחופש האמנות. מניעת מימון היא סוג של צנזורה. לא רק שהיא מונעת מן המצונזר להשמיע את קולו, היא גם יוצרת אפקט צינון ומשתיקה קולות דומים בעתיד ויוצרת שיח חד ממדי רודני למעשה".

מנגד כ"ח שרון השכל , ‎‏‏יו״ר ועדת החינוך, התרבות והספורט טענה כי היא בעד חופש הביטוי אך כאשר אמנות עלולה לפגוע ברגשות, צריך להיות שיקול דעת להציגה במקומות לאומיים.

ד"ר גלריה בר אור, אוצרת מוזיאלית בכירה ונציגת איגוד האוצרות ואוצרים אמרה: "אמנות תפקידה גם להעיר ולעורר מחשבה אחרת, ולעתים קשה לציבור לקבל אותה. חלק מהיצירות הגדולות נראו בזמנן לא מובנות והותקפו ולעתים שלטון עושה שימוש פופוליסטי של מורכבות האמנות. אבל חברה ותרבות חפצת חיים שמבקשת להגיע להישגים צריכה לבדל את התערבות פוליטיקאים, ליצור מבנה, נורמות, ובסיס המשפטי, שימנע התערבות בתכני תרבות. הפניה לוועדה היא עקרונית: משרד התרבות הוא המגן של הפעולה התקינה, והגופים בתוך משרד התרבות הם אלה שצריכים לפעול. פעם ראשונה בתולדות המוזאונים, ראש עיר רואה עבודה בפתיחת תערוכה ויוצא במסר פומבי של התערבות באוצרות ומסיר עבודה מתצוגה".