דווקא נקודת האור בליהוק הנוכחי הוא צביקה הדר. אני מודה שיש לי חיבה לאיש. יחסית לתפקידים המאוד משמעותיים שהיו לו בפריים טיים, רואים שמדובר באיש עם מוניטין נקי, שהסחי כמעט לא נגע בו. לעומת מבקרים רבים, אני דווקא רואה את ההתאמה של הדר לפורמט תוכניות הבוקר. עם בדיחות הדוד בארוחת שישי ועיניים כחולות טובות, הוא יושב בדיוק בתבנית הרצויה. כך גם נראה הריאיון שעשה אתמול עם שר האוצר אביגדור ליברמן. מעט ביקורת, הרבה הלצות ומצב רוח טוב. אין בזה משהו פסול, הרי לא מדובר בתוכניות שאמורות לספק כותרות. זה שאברי גלעד הרגיל את צופיו להתבטאויות פוליטיות לפעמים חסרות תקדים, לא אומר שזה מה שדורש הפורמט. למטרה הזו יש לנו את מאות המהדורות והפאנלים שאחראים על ראיונות נוקבים ומלוכלכים עם נבחרי הציבור שלנו. הדר מספק גוד וייבז – וזה כל מה שצריך בתוכנית בוקר.

פורמט השלשות מאפיין את רשת בשנים האחרונות. אני עוד זוכרת את שלישיית לירון ויצמן – עופר שכטר – אסי ישראלוף עם המעבר של 'האח הגדול' מקשת ל-13. כבר אז זה עורר בעיקר גיחוך ובעונה שלאחר מכן כבר חזרו לפורמט שני המגישים. משהו אומר לי שמי שהגה את הרעיון ההוא לשלשת מגישים, הצליח לשכנע גם הפעם, ושוב – התוצאה מדברת בעד עצמה. אין שום הצדקה לשלושה מגישים, בייחוד בתוכנית בוקר שממילא האורחים בה מתחלפים כל כמה דקות. ראיונות שמתנהלים בקקפוניה מוחלטת של מי ישאל איזו שאלה ומתי מתישה ומגוחכת. תשאירו את הדר עם רותם ישראל – זה לגמרי יספיק כרגע.