אלונה בר און
ישנן לא מעט תביעות שמוגשות לבית הדין לעבודה נגד גופי תקשורת, אך אין רבות שחושפות סיפורים כה מטרידים לכאורה כפי שחושף כתב התביעה שהגיש היום אבנר נאמני, עורך בכיר בגלובס במשך 20 שנים, נגד העיתון שבו עבד, המו"לית שלו אלונה בר און והעורכת הראשית נעמה סיקולר.
על פני 22 עמודים מתאר נאמני כיצד כניסתן של השתיים לניהול העיתון ב-2017 הביאה לפגיעה קשה במעמדו, להתעללות והתערבות מקצועית לא ראויה מצדן, במה שהביא בסוף לפגיעה קשה בבריאותו ולפיטוריו המשפילים. נאמני ערך במשך 20 שנה את מדור "דין-וחשבון", ואת השינוי הוא מסמן עם כניסתן של השתיים לתפקיד – קודם של בר און כבעלים ומיד לאחר מכן של סיקולר כעורכת – כמקום שבו השתנו חייו.
לטענתו, היום הוא סובל מסכרת ועוד שלל בעיות רפואיות שלא היו לו בשעה שהיה עובד בכיר בעיתון. כולן תוצר של לחץ ויחס לא הגיוני, משפיל ולא מקצועי לטענתו מצד סיקולר בשליחות בר און, תוך מטרה לגרום לו, כמו לרבים אחרים מוותיקי העיתון, לעזוב מיוזמתו.
לאור כל זאת, נאמני דורש מגלובס פיצויים בסך כולל של 3,650,000 מיליון שקלים, בגין התעמרות אכזרית, הפרת חובת השוויון, פרסום לשון הרע, עגמת נפש ובושת פנים.
"ארגון אכזרי, נטול אתיקה ונטול מוסר"
בכתב התביעה שהוגש אתמול (ב') לבין הדין האזורי לעבודה בתל אביב יפו באמצעות עוה"ד אמיר טיטונוביץ ואפרת עקל-אזולאי, מתאר נאמני איך במשך שנים ארוכות ראה עצמו כמי שמסור לעבודתו ועושה אותה על הצד הטוב ביותר, תוך עבודה בשעות לא מוגדרות והכל למען הצלחת העיתון וביסוסו כ"עיתון העסקים של ישראל".
"אף שבסמוך לאחר מעד מועד השינוי, הכריזו אלונה, נעמה וגלובס, ברוב טקס והדר על "ערכי גלובס המתחדש": אף שהן הנהיגו "דו"חות אמון" ו"קוד אתי"; ואך שלאורך כל הדרך עוטה אלונה על עצמה את אצטלת אבירת האתיקה והמוסר, ועל שפתיה חיוך מקסים, ומציגה את עצמה כאדם פשוט, אשר רק טובת גלובס ועובדיו לנגד עיניה, הרי היה מדובר בדברים שמן הפה אל החוץ; דברים שנועדו – ושבדרך כלל, הצליחו – להסוות את עובדת היותו גלובס – ובראשו אלונה ונעמה – ארגון אכזרי, נטול אתיקה ונטול ערכי מוסר, יושר ויושרה", כך נכתב בכתב התביעה.
עוד נכתב כי: "כפי שהיה מוכר, מן העבר, ממקומות עבודה אחרים, גם הפעם בא סגנונה הניהולי של נעמה לידי ביטוי בהתעללות סדרתית בעובדים וב"השלטת טרור" במערכת, וזאת בשליחותה של אלונה וכעושת דברה, עד תום. את זאת היא עושה תוך שהיא צורחת על עובדים (כן, צורחת), לאזני כול, והתנהלותה כלפי עובדיה היתה גסה, קולנית, אימפולסיבית, אלימה, גחמתית ולעתים קרובות לא עניינית".
עוד מצויין בכתב התביעה כי במשך שנתיים בלבד התחלפו חמישה עורכים של מוסף הדגל של גלובס, השבועון G. כתב התביעה פורש את תחושת הפחד של העובדים במסדרונות המערכת. "מאחורי גבה של נעמה, הרבו הכתבים והעורכים בעיתון – והם עדיין עושים זאת – להביע, במילים קשות, את דעותיהם השליליות בנוגע לאישיותה המתעללת ולמקצועיותה, והיא אינה זוכה מהם לאהדה".
המטרה: להצעיר ולהוזיל את המערכת
נאמני, שתובע את העיתון ואת אלונה ונעמה, טוען ל"גילנות". לפי כתב התביעה ניסו השתיים לשוות אופי צעיר יותר למערכת. לטענתו, אלונה ונעמה ערכו סיכולים ממוקדים לעובדים הוותיקים והמבוגרים, ומציין את העובדה כי העובדים שפוטרו היו המבוגרים מתוך טענה, שלמרות הוותק שלהם, הם לא מספיק טובים על מנת להמשיך ולעבוד ב"גלובס". על פי כתב התביעה נעמה הציעה לחלק מהעובדים המבוגרים לסיים מרצונם את עבודתם, תוך ניסיונות שיכנוע שמוטב להם לעשות כך.
סיפור נוסף בכתב התביעה שבא להדגיש את חוסר במקצועיות שבו נהגו, הוא בעניין גור מגידו. לטענתו, לאחר שהתחקירן עזב את התאגיד הוא ניסה להחזיר אותו לעיתון, אבל נתקבל בחומה מצד השתיים, שאמרו לו ש"אסור להתעסק איתו", לפי כתב התביעה.
לטענת נאמני מסכת ההתעללות מצד בראון ובעיקר סיקולר, אותה הוא מתאר כזרוע המבצעת, נמשכה במה שנקרא "הליך שיפור ביצועים", שבא לאחר השפלה פומבית ומבייש, תוך כדי הפצת לשון הרע לגביו. עוד טוען נאמני כי השתיים עשו כל מה שניתן על מנת להכשיל את המדור. לבסוף, הן מינו עורך חדש ולמעשה שללו ממנו עבודה. ואז, לאחר עשרים שנות עבודה, הוא פוטר.
על כל הדברים הללו הוא הגיש כאמור תביעה שהיא די חסרת תקדים במובן של עיתונאי שתובע את הגוף שבו עבד.
אלונה בר און מסרה בתגובה כי: "גלובס קיבל את כתב התביעה לאחר (!) שזה נשלח לאמצעי התקשורת אך מקריאה ראשונית עולה כי מדובר בגיבוב טענות מופרכות. גלובס התנהל כלפי מר נאמני באופן הגון, ענייני ומקצועי, ואף למעלה מכך. מפאת כבודו של מר נאמני לא נפרט עוד. בכוונתנו לנהל את התביעה בבית המשפט, כראוי, ולא באמצעי התקשורת".
טרם הוגש כתב הגנה.
