בואו נתייחס לבעיה המרכזית: סאטירה נועדה לבקר את החזק, את השלטון לרוב, משמע את הקואליציה. אז איך יכול להיות שכבר המערכון השני עסק ביו"ר האופוזיציה נתניהו?

ברור, קל להיתפס לאובססיה בליכוד כלפי יו"ר התנועה. אבל זה כבר לא חדש. התחושה היא שהתיישבה גוורדיה ישנה, תל אביבית ושמאלנית שמנותקת מהעם וזה מבאס, כי פעם זהו זה הייתה מדורת השבט. זה היה פעם. היום הם חבורה של טרחנים זקנים שמצחקקים על הסתומים, המזרחים, מהליכוד. זה ניכר בכל הברה, בכל חצי הלצה, זה זועק מהמסך.

בכלל, התחושה הכללית היא שגזענות היא אחד המאפיינים הברורים והמרכזיים של החבורה. ניקח לדוגמה שני מערכונים: הראשון עסק בחיסון הרוסי, כשמוני גילם את מפתח החיסון וקושניר את המתורגמן. בכל פעם שהוזכר שמו של פוטין ניסה מוני לעמוד דום, וכשנשאל אם אין שום דבר שלילי שהוא יכול לומר על נשיא רוסיה הוא מלמל משהו כמו " לפעמים אולי כשקם בבוקר מסתכל בראי ורואה איזה גבה שלו מתחרבשת, אז מה? זה בן אדם".

והכל, כמובן, במבטא מגוחך שהזכיר לי את המערכונים שהיו פה בשנות ה-90, שהדיפו ריח ברור של גזענות. החיקוי המוקצן של המבטא הרוסי היה פשוט אותו לגלוג של הגוורדיה הישנה, שמרגישה שהארץ שלה ורק שלה וכל השאר ראוי לבוז.

אם זה לא היה מספיק, הגיע המערכון על 'אבודים', שגם בו ישב מוני וושה חיקוי של רוסי, שכמובן כל שתי מילים אומר "בלאט". בהמשך הצטרף גם האבא, שנכנס וצועק "בלאט" גם הוא, ומספר שהגיע מסיביר. ליד מוני ישב קושניר, בתפקיד בחור עיראקי. אז יש לו ח' וע', אבל הוא לא מקלל ולא מאיים, הוא חמוד.

אני לא מאמינה אפילו שאני כותבת את השורות האלה בשנת 2021, אבל כנראה שעדיין צריך להסביר שרוסים הם לא יותר מאשר "בלאט" ומבטא, ו-30 שנה אחרי העלייה אין מקום להומור הנמוך והגזעני הזה, שבמקום להצחיק הוא משאיר תחושה קשה של גועל ועלבון.

ובכל זאת, אנחנו אוהבים את 'זהו זה'. כי זה קצת כמו חומוס. זה שלנו, זה טבוע עמוק בתוך השורשים, ואנחנו נאהב אותם גם אם יספרו לנו שיש בפנים קוליפורמים.

אבל צריך שמישהו יגיד את זה אחת ולתמיד – ההומור מיושן ולא מצחיק. ההתעכבות על כל בדיחה למרות שכבר גיחכנו, הבנו ועיכלנו את המסר מתישה.

המערכון על הטאליבן, למשל, חזר על אותה בדיחה 100 פעם עם דוגמאות שונות ולא מצחיקות. אז נכון, זה מערכון שאלי יצפאן לקח בו חלק וזה אמור כבר לעשות את העבודה. אבל וואלה לא. בשאלה על זכויות נשים עונה יצפאן בדמות הטאליבן: "כל עוד אישה מצייתת לחוקים שלנו אין שום בעיה. א. שתשב בבית. ב. לא לדבר. ג. לא לצאת בלי ליווי של גבר ד. כללית, לא לעשות כלום". זה הצחיק מישהו? כי לי זה הזכיר את הבדיחות של הדוד המביך בארוחת שישי – צפוי, לא מתוחכם, וכזה שבעיקר מחכים שייגמר כבר.

לסיכום, אין הצדקה להחזיר את החמישייה המנצחת כדרך קבע. יש דברים שלא מתפתחים עם השנים וטוב שהם נשארים בעבר. מכירים איך אתה מסתכל על מערכון מלפני 30 או 40 שנה ואומר "אוי זה מצחיק, אבל בחיים לא היה עובר היום"? שם זה היה צריך להיעצר.