• לכל ביקורות הטלוויזיה – לחצו כאן

כך בפרק שכולו מוקדש לאוכל זכינו לראות ראיון עם שני שפים מתחילים: חיים כהן ואייל שני הצעירים, שהשנים רק עשו להם טוב, בעיקר לשני, שכנראה שמאז ומתמיד היה מגלומן לא קטן: "יש פה בן אדם אחד שבא אליי מאיטליה, המושב שלו זה בסוריה, והוא מגיע פעם בחודש לאכול, מדמשק, הוא מגיע לפה והוא אומר לי: שהאוכל שלי הכי מזכיר לו את הבית העני שהיה לו בדרום איטליה".

כמובן, לא חשבנו אחרת. ואיך אפשר בלי המערכון המיתולוגי של רבקה מיכאלי וטוביה צפיר רוקדים ומבשלים, שפתאום נחשף כמערכון גנוב מצמד בדרנים בריטים. בהמשך הגיעה גם כתבה שמציגה כיצד מכינים כרוב כבוש – עומדים פועלים עם מגפיים, דורכים על הכרוב ותוך כדי מאפרים את הסיגריה. ואם חשבנו שהשיא כבר נחצה, הגיע השיא – כתבות מצחיקות שבחיים לא היו עוברות היום. כמו הכתבה הזו שבה עומדת סבתא ומגלגלת קובות והכתב אומר לה: "מה שאת עושה עכשיו נראה משהו מאוד חושני, מאוד מיני".

בהמשך רואים מכונה שמוציאה קובות מגולגלות בצורת איבר מין זכרי (עמכם הסליחה, אבל תודו – זה מצחיק) והקריין מוסיף: "מול חדירה איטית ועיקשת של הטכנולוגיה, זה כמעט מפתה לטעון שאת האמא היהודייה יחליפו המכונות". אין מה להוסיף, רק לצפות ולהנות.

ולקינוח זכינו להיזכר ב"בשידור חוקר" המיתולוגית עם רפי גינת, שיושב ומקריא מדפים, וחושף לראשונה את הקוליפורמים בחומוס שלנו. זוכרים? פעם זה היה תחקיר מטלטל כמעט כמו זה על שי אביטל, אם לא יותר.

אבל רק שאלה לסיום. כל כך הרבה אנשים מצחיקים ומעולים בתוכנית הזו, מישהו חייב להסביר לי את הקסם של שיר ראובן כי אני פשוט לא מזהה אותו. עוד ב"עד כאן" (תוכנית סאטירה של כאן 11) כשהיא הייתה בפאנל אנשי השמאל, לא הבנתי את הפואנטה. יש כאן משהו שפספסתי? כי היא לגמרי פנים שמופיעות שוב ושוב בערוץ, אבל רבותיי – אותי היא לא מצחיקה. לא, אפילו לא גיחוך. איך אפשר להושיב את הגברת לצד אנשים כמו ערן זרחוביץ', רבקה מיכאלי, יובל סמו ויניב ביטון? לא ברור.

"סיפורים מהכורסה", כאן 11