זו אינה הפעם הראשונה שתנועת החרם על ישראל רוכבת על נושאים טרנדים. היא התאמצה רבות לקשור בין תנועות ה-MeToo וה-BLM (Black Lives Matter) לבין מאבקו של BDS. כאשר תנועת ה-MeToo  הייתה בכותרות, היא ניסתה לתייג את חיילי צה"ל ככאלו המבצעים עבירות מין בעצורות פלסטיניות. כאשר ה-BLM הייתה בכותרות, היא טענה שיחסם של ישראל לערבים הוא אותו יחס שקיבל ג'ורג' פלויד בתקרית בה איבד את חייו. כעת נראה שהגיע תורו של משבר האקלים. ה-BDS אינו פוחד לעשות שימוש ציני ולרכוב על מאבקים חברתיים כדי לקדם את הנרטיב השקרי שלו – תיוג ישראל כמדינת אפרטהייד קולוניאלית שמאז 1948 מבצעת טיהור אתני.

יתרה מכך, עצם העובדה שה-BDS אינה חוששת לצעוד בנתיב זה ולנסות לגייס את משבר האקלים למטרותיה, כאשר בו זמנית היא מתעלמת במכוון וביודעין מהנזקים הסביבתיים שגורמים בלוני התבערה שמשגרים הפלסטינאים – מוכיחה עד כמה ישראל זנחה את הזירה הזו, שכן תנועת החרם יודעת שלא יהיה מי שיאתגר אותה בזירה זו.

ה-BDS הוכיחה שביכולתה להיכנס לכל חלל שנשאר ריק. לדוגמה, העובדה שחברי קונגרס דמוקרטים פרוגרסיביים מונעים אישור תכנית הסיוע של הבית הלבן לתקצוב טילי מערכת כיפת ברזל היא צעד שצריך להרים בצד הישראלי דגלים אדומים רבים. נכון, תקצוב הסיוע של הבית הלבן לישראל עדיין אמור לעבור, אבל עצם העובדה שמערכת הגנתית המצילה חיי אדם אינה נמצאת בקונצנזוס דו-מפלגתי בארה"ב מוכיחה עד כמה האסטרטגיה שהנהיג ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו הייתה שגויה, במסגרתה הוא שם את כל הז'יטונים על הצד האוונגליסטי של המפלגה הרפובליקנית, כי מתברר שאל החלל הזה ה-BDS השכילה להיכנס.

יהיה זה צעד נבון עבור ישראל אם המחלקה לדיפלומטיה דיגיטלית במשרד החוץ, תהרוג את ספין האקלים של ה-BDS לפני שיתחילו לדקלמו חדשות לבקרים בבתי נבחרים באירופה. בידה של ישראל טיעון מנצח שאינו רק עוצמתי יותר מזה של ה-BDS, הוא חושף את אופייה הציני והמגמתי של תנועת החרם על ישראל.

ינאי דוד מגדל הוא חוקר BDS ויועץ תקשורת בקמחזי תקשורת