כשהאינטרסים מתחברים. "הכתר" של נטפליקס (צילום: נטפליקס, IMDB)
הגארדיאן הבריטי פרסם אתמול (רביעי) כי ההשקעה ביצירה בריטית מקורית הגיעה בשנה האחרונה לשפל של עשור, ועמדה על 1.16 מיליארד לירות שטרלינג – ירידה של 10% משנה שעברה. מדובר בהשקעה של גופי הברודקאסט המקומיים כולל השידור הציבורי, ה-BBC, שנשאר הגוף שמשקיע הכי הרבה בתוכן מקומי מקורי.
הסיבות להפחתה הזו ברורות. ראשית, אם כי לא בהכרח הסיבה העיקרית, ימי הקורונה. הללו כמובן שיבשו באופנים רבים את העבודה השוטפת בתעשיית הטלוויזיה. שנית, לצד הקורונה שהפגיעה בגינה הייתה בלתי נמנעת, ישנה סיבה נוספת לירידה הזו בהשקעות גופי השידור, וגם זו תופעה גלובלית – כניסת המתחרים המשדרים על גבי האינטרנט, מקומיים ובינלאומיים. הכל בדומה למה שמתרחש בישראל ולמעשה בכל מקום בעולם.
בכל זאת, ישנם הבדלים גדולים בין המתרחש בישראל למתרחש בבריטניה, בעיקר ביחס ליציבות של תעשיית התוכן. בבריטניה הירידה בהשקעת גופי השידור ביצירה מקומית מתאזנת מהשקעת גופי השידור שפועלים בסטרימינג, בראשם נטפליקס ואמזון. כן, בבריטניה, נטפליקס, אמזון ואחרות משקיעות מדי שנה עוד ועוד כספים ביצירה בריטית מקומית. רק ב-2021 שטרם הסתיימה עומדת השקעתם על סכום של 356 מיליון לירות שטרלינג – הרבה יותר מאותם 10% שירדו מההשקעה של הגופים המקומיים.
כלומר, על אף הכותרות מעוררות הדאגה שמציב הגארדיאן הרי שתעשיית התוכן הבריטית וצרכניה בבריטניה ובעולם יוצאים נשכרים. התעשייה אמנם משנה את המבנה שלה, אך התוכן המקומי לא נפגע.
ומה עם ישראל?
בישראל אנחנו במצב חמור יותר. מבנה הרגולציה המקומי מאפשר לגופי השידור המשדרים באינטרנט – המקומיים, סלקום ופרטנר, והבין-לאומיים – לא להשקיע דבר ביצירה מקומית ישראלית, ובלי שמכריחים אותם הם לא משקיעים מיוזמתם. לכן, כל פגיעה שנגרמת לשוק המקומי, בין אם עקב ימי הקורונה, זליגת לקוחות למפעילים החדשים נטולי הרגולציה, או שילוב של השניים – היא פגיעה ישירה ביצירה המקומית הישראלית.
בניגוד ליצירה הבריטית, ובוודאי האמריקאית, היצירה הישראלית המקומית אוחזת בנתח שוק קטן מאוד. מספר דוברי העברית בעולם קטן, ואף שהתרבות הישראלית מעניינת הרבה יותר מגודלה היחסי בעולם – היוש פאודה – גם לכך יש גבול. על כן הצלחתה הכלכלית של יצירה מקומית ישראלית מהווה קושי גדול בעולם הגלובלי הזה ומחייב מעורבות רגולטורית גבוהה.
שר התקשורת ד"ר יועז הנדל מבין את הדברים היטב, לכן הקים את ועדת פולקמן שיישום מסקנותיה עשוי להיות בבחינת "להיות או לחדול" מבחינת תעשיית הטלוויזיה המקומית. המלצות הוועדה שהשר כבר הודיע שיאמץ כוללות בין היתר הכפפת כלל גופי השידור הפועלים בישראל, ישראליים ומקומיים, ללא אבחנה טכנולוגית, לרגולציה שתחייב השקעה בתוכן מקומי.
אנחנו מקווים שיישום מסקנות הוועדה ברפורמת השידורים אותה מתכנן השר הנדל יתבצע בהקדם ובאופן שישקף את חשיבות היצירה הישראלית לתרבות הישראלית. בינתיים, גופי השידור מפחיתים השקעותיהם ביצירה מקומית בעשרות מיליוני שקלים מדי שנה, ובכל יום שעובר מעבירים את פעילותם אל נבכי האינטרנט שאינו מאוסדר ומאפשר להם פעילות בישראל ללא השקעה בתעשייה המקומית.
העמלים על מלאכת גיבוש רפורמת השידורים צריכים לפעול בחרדת קודש, משום שמסקנותיהם הן מעל הכל בעלות משמעות וחשיבות תרבותית, גם אם לעתים נדמה שהינן כלכליות או טכנולוגיות בלבד.
