הכל התחיל בגיל 15 כשהבין שהוא מתלהב מסיפולים בין שירים, היפ-הופ וראפ. הוא נהג לקחת קטעי מוזיקה ומחבר אותם ליצירה אחת. משם – כמו שאומרים – הכל היסטוריה. טוב, האמת שזה התחיל קצת אחרת.

גל ג'ו כהן שלח מאות אימיילים לכל הלייבלים והסוכניות בתקווה שאחד יחזור אליו, ואכן כך קרה – אחד מהם חזר אליו במה שמסתגר שהיה המייל ששינה הכל והפך אותו בהמשך לאמן בינלאומי ענק.

פתאום הרגיש כהן שמשהו מתחיל לקרות. הוא עבד עם אמריקן איידול הולנד, האירוויזיון ולהיטי פופ מהמפורסמים בארץ, עד שכבר התחילו להחתים אותו לשירים עתידיים.

הדבר המדהים הוא שכהן סובל מהפרעת קשב וריכוז והעבודה על המחשב היא התרופה הכי טובה שלו לאותן בעיות. כי כשהוא על המחשב, עובד, כל הקוצים שלו נעלמים והוא נכנס לשקט הפנימי שלו ששואב אותו פנימה לתוך העבודה.

וזה לא נגמר שם, כל שנייה מהיום שלו הוא פשוט חושב על היצירות והקריאייטיב רץ אצלו בדם לא משנה במה הוא מתעסק ועל מה הוא חושב.

הכל מפעיל לו את החשיבה היצירתית: שריקה ברחוב של אדם שעבר מולו, צפצופים מרכב שנוסע לידו, אפילו קולות של בעלי חיים – אין דבר שלא מקפיץ לו השראה לשיר.

החיים הם פסטיבל צבעוני, כל העבודה שלו מבוססת על זה שהוא עושה מה שהוא רוצה ומה שהוא חושב ואת זה הוא מתרגם לעבודה.

עד שכהן התבסס בעבודה הזאת, הוא דילג בין עבודות מזדמנות, והספיק להיות פיקולו בארומה ובתי קפה של בתי ספר, והכל בשביל לחסוך ולבנות את אולפן החלומות שלו עם כל הציוד שהוא צריך כדי ליצור מדי יום. "לא רוצה שיפתחו לי דלתות. אני פותח את הדלת. ואם זה לא מתאים מהדלת הזאת אז אני נכנס דרך חור אחר", הוא אומר.