אלקבץ: "השאלה היא מה זה 'השתלטות מרחוק'. זה נשמע כמו השתלטות סייבר או פעולה של סיירת מובחרת. 'השתלטות מרחוק', 'פוליטיקאים השתלטו על לשכת העורך הראשי'. טענות פייק שקריות. אני רוצה לפרוט את זה לפרוטות, כי באמירה הזאת יש זלזול ופגיעה באפי טריגר שמגיש את בוקר טוב ישראל, בחמוטל רוזן העורכת שלו, בישי שנרב וישי הולנדר שעושים את נכון להבוקר, ברזי ברקאי ונורית קנטי, ברינו צרור ומירון ששון, ביעל דן, באברי גלעד.

"עבדתי מול כולם ארבע שנים כמפקד ועורך ראשי. אין לך ולו מקרה אחד, דוגמה אחת, של סתימת פיות, של פסילת כתבות חלילה. יעל דן ורינו צרור הם זוכי פרס סוקולוב לעיתונות מלפני שנתיים, כשאני הייתי פה". אלקבץ סיפר שהחזיר את השניים מפנסיה והם קיבלו את הפרס על העבודה העיתונאית שלהם דווקא במשמרת שלו".

אלקבץ: "הסיפור הזה של גלי צה"ל תמיד טמן בחובו להיות מפקד על אנומליה, אבל בארבע השנים האלה הייתה תחנה שלא עושה הנחות. ניהלנו קמפיין למען החיילים הבודדים, אנחנו היינו הראשונים שהביאו את המקרים העגומים של אגף השיקום במשרד הביטחון. היו מפקדים קודמים שאמרו לי 'מה זה? כתב צבאי צריך לעשות פוצי מוצי'. לא אצלי. והדברים האלה גם חוללו שינויים, וכולם כולל כולם קיבלו גיבוי מוחלט.

כדוגמה לחופש השידורים המוחלט שניתן בתחנה ציין אלקבץ את תכנית הסאטירה "סטטוס קוו" של מנהלת מחלקת התרבות ענבל גזית, שהודה כי "אני מעריך שאינה מהאוהדות הגדולות שלי". אלקבץ סיפר שמנכ"ל משרד הביטחון אודי אדם ציין את חוסר שביעות רצונו מ"סטטוס קוו" משום שאינה מצחיקה והיא ביקורתית כלפי דברים שהוא לא רוצה שהיא תהיה ביקורתית כלפיהם, אולם סגנו אמר "למה, אני דווקא נהנה מהתכנית". לדברי אלקבץ, מחלוקות אלו הן "סיפור חיי"..

"נאלמת דום בפני תופעות אנטי-עיתונאיות"

זילבר: "יש טענה נוספת, שבעצם כעורך ראשי נאלמת דום בפני תופעות אנטי עיתונאיות שעלו ולבלבו במשמרת שלך, ואולי הן גם אלה שהאיצו או עמדו ביסוד כוונות הסגירה של התחנה. כמה דוגמאות – למשל תכניות שבעבר הגיעו דעות מגוונות והפכו למותג של פלורליזם מוצהר ומבורך הפכו מזה תקופה ארוכה לסוג של משלטים פוליטיים חד צדדים מובהקים וקולניים, או דקלום יומיומי של דפי מסרים, סגירה בוטה של חשבונות פוליטיים בשידור, שיח אנטי ממלכתי במובהק. מרואיינים שנתקלים בהעלבה ואף הורדה משידור בתחנה ציבורית. הטענות נוגעות לכך שאין יד עורך בפגיעה בעיתונות. למה נתת לזה לקרות?"

אלקבץ: "הייתי מסכם את כל הטענות שאמרת עכשיו למילה אחת – ברדוגו. או שתי מילים, יעקב ברדוגו. הסיפור של התקשורת, שהיא מפלגת, ושהיא שנואה על חצי מהעם ואהובה על החצי השני, זו באמת לא התקשורת שאני מכיר. מדד האמון בתקשורת הוא הנמוך ביותר ובצה"ל הוא הגבוה ביותר לכן יש כאן סוג של אנומליה בתוך האנומליה, והתולדה של הרשתות החברתיות שמהדהדות את השיח. התקשורת עברה פאזה. המשמרת שלי הייתה רוויית יצרים ומצב חברתי-פוליטי חסר תקדים. בטווח של שנתיים, ארבע מערכות בחירות. זה הסיפור".

למרות הכל, אמר אלקבץ, "אי אפשר להטיל ספק בקיום של גלי צה"ל בהנתן החשיבות הציבורית שלה".