אז מה קרה? קורונה. היא זו שהחזירה את המוזיקה שלו לדירה קטנה באשדוד. אז נכון, הוא חלם על בית גדול עם בריכה מפנקת אבל מצד שני הוא חזר להיות קרוב לאמא וגם לבת הזוג שלו, אותה הוא לא ראה שנה, וגם אנחנו זכינו להכיר אותה ועכשיו גם אתם.

בואו נדבר במספרים: בספוטיפיי הוא מגיע על שני מיליון צפיות בחודש, אחד משיריו כבר רשם 70 מיליון צפיות ביוטיוב ואחר עם 40 מיליון צפיות, שהוא בעצמו מודה שמדובר במספרים לא הכי מציאותיים, בייחוד לאמנים ישראלים. הוא גם נהנה מ-34 אלף אלף עוקבים באינסטגרם.

רוכמן ממש לא מחפש לככב במצעדים או להיות פופולרי, המיינסטרים פחות מדבר אליו. הכי חשוב לו זו הנאה נטו. הוא באמת אוהב את מה שהוא עושה כי הדבר האחרון שהוא ציפה לו זה שהתחביב המשוגע הזה אשכרה יהפוך לקריירה.

הכל התחיל כשהוא ניגן בחינם ומשם הוא פשוט עבר ממסיבה למסיבה ומפה לאוזן. לאט-לאט זה התחיל גם להיות מתורגם לכסף. בהתחלה בסכומים קטנים של 50 שקלים או 200, והדבר המשיך להתגלגל עד שהוא עצר עם עצמו לחשוב והחליט ש"איטס טיים טו גט סירייס".

אבל לא הכל נוצץ: רוכמן סובל מתסמונת טורט. אין לו בגרות, בגלל הנכות שלו הוא לא התגייס לצבא, רוב העבודות ה"נורמטיביות" לא מתאימות לו ואם הוא לא ימצא לעצמו את הנישה שלו, בגדול הלך עליו. זה היה הקו שהנחה אותו.

ההבדל בין ישראל לחו"ל ניכר לו בעיקר דרך ראיונות. כשהוא מתראיין בחו"ל, בעיקר מתעניינים בו כאמן, וכשהוא מתראיין בישראל, מתעניינים בעיקר בתסמונת הטורט בה הוא לוקה.

כבר חמש שנים שהוא לא צפה בסרט או שיחק במשחקי מחשב, בעצם כבר חמש שנים שהוא לא עושה שום דבר חוץ מלעבוד. אבל הקורונה לא השאירה לו ברירה ומפה באשדוד הוא מתחיל לחיות, אבל לא יותר מדי כי הוא ממשיך בכל הכוח להפתיע ולהתקדם.