הסקירה יסודית מאוד ומבוססת על הרבה מקורות. ניכר שהושקע בה מאמץ, וכמו כל שאר הדברים במגזין היא מאוד – מאוד – מושקעת גרפית. הבעיה היא במגמתיות. אין לי ספק שמתוך שלל פסקי הדין שחתומים עליהם שופטי העליון נבחרו במובהק אלו שמשרתים את הנרטיב. זה מתאים לרפרט בשנה ב' בתואר הראשון; כל סטודנט מתחיל יודע איך למצוא את המאמרים שיגבו את מה שהוא רוצה להגיד ולהתעלם מהשאר. אבל כעיתונות, זו עיתונות חלשה.

פרויקט דגל נוסף של הגיליון הנוכחי הוא סיכול ממוקד ביושבת ראש הקואליציה עידית סילמן. לא חייבים לחבב את סילמן – אשת "הבית היהודי", שנכנסה לראשונה לכנסת רק כי הכהניסט ד"ר מיכאל בן ארי נפסל מהתמודדות – אבל אי אפשר שלא להעריך את מרצה ופועלה הפרלמנטרי. את אנשי ערוץ 20 זה לא מעניין: באלגנטיות של פיל ובאלף קמ"ש הם נכנסים באישה שהיא בשר מבשרם וממתגים אותה כאשת "הקרן לישראל חדשה", שיבוש מכוון שחוזר עשרות פעמים בכתבה.

כתבה יפה נוספת מציגה קטעים מהעדויות של מנכ"ל וואלה! לשעבר אילן ישועה בתיק 4000. שום דבר שלא קראנו קודם, אבל ההצגה המרוכזת והעיצוב בהחלט נעימים לקריאה.

***

ערוץ 20 נולד כערוץ "מורשת יהודית" ובתחילת דרכו אף ניסה לגבות זאת בשידורים. זה לא החזיק הרבה זמן, ומזה כמה שנים שהוא מוגדר "ערוץ חדשות" כולל השינויים הנדרשים ברישיון שידוריו. קברניטיו ודאי שואפים להיות גרסה מקומית של פוקס ניוז האמריקאית – ערוץ אקטואליה ימני מוצהר, שיציע אלטרנטיבה למי שקץ בסמולנים מהמיינסטרים מדיה. מה שבערוץ 20 לא מבינים זה שפוקס לא נולדה ביום אחד, ויש לה מסורת ארוכה ומכובדת של עבודה עיתונאית מקצועית וביקורתית, כולל בימיו של יקיר המערכת, הנשיא לשעבר דונלד טראמפ. ערוץ 20 משקיע יותר מדי בפובליציסטיקה ופרשנות ומעט מדי בתוכן אקטואלי ממשי ומקורי, וחבל, כי זה מה שחשוב באמת.

ערוץ 20 לא הציג סקופ אחד מימיו. מגישיו וכתביו מושכים תשומת לב בעקבות התבטאויות לא ראויות, החל מהכתב הצבאי לשעבר קובי פינקלר, שפוטר אחרי שהביע אכזבה מכך שאזרחים ערבים לא נהרגו במטח טילים במהלך מבצע "שומר חומות", ועד ליהונתן יפרח שממש הבוקר (רביעי) כתב בידיעה על מותו של חבר הכנסת סעיד אלחרומי "באבוד רשעים רנה" (הידיעה נמחקה אחרי כמה שעות והערוץ התנצל בטוויטר. יו"רית מועצת הרשות השנייה הודיעה כי היא "רואה בחומרה" את ההתבטאות). בהתאם, נתוני הצפייה בו לא גבוהים, אולם זה עשוי להשתנות עם מעברו הקרוב לאפיק 14 וקרבתו לערוצים הפופולריים יותר.

המגזין המודפס של הערוץ לא שונה בהרבה. הוא מאוד נעים לעין, בעיצובו של מאור צפירה, ונראה כשואף להיות גרסה ימנית של "ליברל". אבל שלא כמו מגזינים שמרניים בעולם, הוא מטיף למקהלה ולא מספיק מאתגר אינטלקטואלית. אין בו עדיין הרבה פרסומות – שזה נהדר בעיניי כקוראת אבל עלול להקשות על המגזין, שנמכר בחמישים שקלים לגיליון בודד ובמנוי שנתי בכ-30 שקלים לגיליון, להתרומם.