הניחו לו. כתב חדשות 12 ירון אברהם (צילום: דוברות חדשות 12)
תרשו לי *לא* לדבר על הבית ספר שעשתה השרה מרב מיכאלי לתקשורת הישראלית וגם לא על כמות הציוצים שנמחקו אתמול בטוויטר. הכל כבר נאמר וחזר על עצמו.
אני רוצה רגע להכניס אתכם למערכת היחסים של מסקר ומושא סיקור. כדי לפשט את העניין אני אדמה את זה למערכת היחסים שהייתה פעם בין סלבריטאים לצלמי הפפראצי.
לצעירים שבינינו – פעם לא היה דבר כזה אינסטגרם, וכדי להציץ לעולם הלא מבויים של המפורסם היו את צלמי הפפראצי שהביאו תמונות לא תמיד מחמיאות, אבל נתנו טעימה מאיך נראה המפורסם כשהוא לא מלוטש. אז, בתקופה הפרה-היסטורית הזו, היה הרבה אקשן מעימותים שנוצרו בין הסלב לפפראצי. הייתה לצלמים כל כך הרבה משמעות בחבילת הפרסום של אותו סלב, שהם היו יכולים להמליך וגם להוריד כמעט כל אחד (תשאלו את אורלי ויינרמן, או את הנסיכה דיאנה). אין מה לעשות, ברגע שאתה נכנס לשואו ביזנס זו עסקת חבילה – פרסום ובמקביל כניסה כמעט חופשית לחיים הפרטיים שלך.
כשאנחנו נכנסים לשדה של הפוליטיקאים וערוצי התקשורת הדברים ממוסדים יותר. במסגרת כל ידיעה כזו או אחרת שעיתונאי רוצה לפרסם על שר או חבר כנסת, הוא מדבר עם הדובר/ת כדי לקבל תגובה. זו סימביוזה שקיימת כבר שנים. פוליטיקאי צריך את הכתב כמעט כמו שהכתב צריך אותו. אני לא אחשוף פה סוד גדול אם אספר על הודעות ששולחים דוברים לכתב/ת על בסיס כמעט יומי כדי לקדם הצעות חוק או הישגים כאלה ואחרים של אותו שר או חבר כנסת.
מעולם לא יצא לי להיתקל במצב שבו שר משחק עם מי שמסקר את העבודה שלו. וכן, אם אחד השרים מהקואליציה הקודמת היה עושה מהלך כזה – הוא לא היה עובר בגרון לאף אחד.
מרב מיכאלי לא חדשה בפוליטיקה. מעבר לזה, מיכאלי מכירה היטב כיצד עובדים ערוצי התקשורת. אני בטוחה שהיה לה הרבה על הראש גם בלי להטריל את ירון אברהם, אבל איכשהו היא או הדוברת שלה שכחו שלא מדובר באדם פרטי שנוסע לענייניו הפרטיים. כששרה נוסעת במפתיע לארה"ב, באמצע הקורונה, היא יודעת שיגיעו שאלות. לא היה פשוט יותר לבקש מהדוברת שבמקום לסנן תסביר שבמוצאי שבת כולם יקבלו תשובה למה לכאורה הפרה השרה את כללי הקורונה שהנחה יו"ר הקואליציה שלה?
גברת שרת התחבורה, את לא הראל סקעת. אין לך את הזכות לשחק עם התקשורת. יודעת למה? כי התקשורת, בדיוק כמוך, עובדת למען הציבור. לציבור שיושב בבית ולא מפר את הכללים, יש את הזכות לדעת למה נסעת. גם אם לא באותו הרגע. אם הדוברת שלך הייתה עונה לירון אברהם: "היי, השרה נסעה בעניין פרטי, מחר כולם ידעו. מבקשת בינתיים לא לפרסם, יש סיבה מאחורי זה" – אני כמעט בטוחה שאברהם היה מפרסם הודעה בנוסח אחר לגמרי.
אבל אתם טמנתם פח. כשהתחילו כל הציוצים המרושעים – חיככת ידיים בהנאה. הרגשת שעדיין יש לך את המג'יק של אשת התקשורת של פעם. של זו שחשפה את החזייה שלה באמצע שידור כשאף אחד לא ציפה לזה וגרמה לכולם לדבר על המהלך הזה שבועות, חודשים ושנים. גם את המהלך הזה של מיכאלי כולנו נזכור, אבל למה על חשבונו של כתב שבסך הכל עשה את עבודתו?
