מכאן מתחיל האקשן, התקציב הענק שנטפליקס שפכו על ההפקה נראה בכל סצנה וסצנה. הרבה מכוניות, משטרה, צילומי זווית ותקריבים שלא מביישים סרט קולנוע הוליוודי עתיר כוכבים, רק שכאן מדובר במורן רוזנבלט, ליאור אשכנזי ועוד כל מיני שחקנים ישראלים (בהמשך נוכל לראות גם את גל תורן) שמגלמים שלל דמויות שמתערבבות בין עברית לאנגלית. רז, מוכשר ככל שיהיה ביצירת עלילות מתקתקות, הוא שחקן די בינוני. אני לא יכולה שלא לתהות אם היינו מקבלים שחקן ראשי אחר התוצאה שמתקבלת הייתה טובה הרבה יותר.

האם מדובר באמת בתאונה? מי נהג ברכב ומהו העבר המסתורי של הגיבורים שלנו? לאט לאט אנחנו חוזרים אל פלשבקים מהעבר שמגלים לנו עוד קצת על שגב ועל אשתו המנוחה. אם יש משהו שאני ממש ממש זוכרת מלימודי הקולנוע, הוא שאחד המורים הזהיר אותנו מפלשבקים – לעולם אל תעשו פלשבק. אי אפשר לקדם עלילה כשהולכים אחורה כל הזמן. את היוצרים של "פגע וברח" זה פחות מטריד ונראה שכל העלילה בנויה על העבר. אהבות, רומנטיקה, גברים אחרים וגם סצנות סקס שקצת נראה כאילו הוצאו מהקשרן על מנת להעניק גם נופך אירוטי לתסריט (כמו שאוהבים באמריקה) והרבה הרבה אקשן. ועם כל זה, יש משהו שגורם לי לחשוב שכבר ראיתי את הסדרה הזו בעבר (מישהו אמר "פאודה"?).

ליאור רז ואבי יששכרוף עושים את מה שהם יודעים לעשות – אקשן בטאץ' ישראלי. ובכל זאת נראה שיש משהו מאוד מאולץ בישראלים שמנסים לעשות אמריקה בישראל. את החלק השני של ההפקה צילמו בניו יורק ומעניין יהיה לגלות איך זה יראה שישראלים עושים אמריקה באמריקה.  וכן, אין ספק מדובר בסדרה שהצופים ימשיכו איתה גם לפרק הבא מתוך סקרנות, רגשי גאווה על דרמה ישראלית שכתובה עברית-אנגלית בהפקה כה יוקרתית וגם כי אנחנו קצת אוהבים לראות את עצמנו בטלוויזיה. כאלה אנחנו, מהפריפריה.

"פגע וברח", נטפילקס