דנה בצלאל, עורכת וכותבת במקור ראשון, מגישה פינת סקירת עיתונות חרדית ודתית וברדיו כאן מרשת, אמנית ספוקן וורד

איך הגעתי לתחום?

באתי מהתחום החברתי, אני מנהלת שותפה של קהילת אקטיביסטים מהחברה החרדית, הרבה יזמים ויזמיות תותחים בתחומם. הייתי חברת מועצה באגודת הסטודנטיות והסטודנטים של האוניברסיטה הפתוחה, שם נחשפתי ליכולת להשפיע ולשנות סדר יום. חיפשתי דרך להיכנס לתחום העיתונות, חברה סיפרה לי שמחפשים מפיקה בעיתון מקור ראשון – וקפצתי למים. לאט לאט נכנסתי גם לתפקידים של דיגיטל, עריכה וכתיבה וגם יצאתי לשטח. אני מאוד נהנית מזה.

בתור אחת שבאה מהמגזר החרדי במערכת שברובה דת"לית, יוצא לי גם לחבר להמון כותבים או מרואיינים מהמגזר, וגם להביא מרואיינות נשים שקולן כמעט ולא נשמע. במערכת הבחירות האחרונה שוחחתי עם בתו של הרב קנייבסקי, ראיינתי נשים בקלפי בבני-ברק, לנשים החרדיות יש הרבה מה לומר, גם בפוליטיקה, אבל הן חוששות מאוד מתקשורת. אני חושבת שמקור ראשון הוא במה מעולה בעבורם. יש בו פתיחות לצד גבולות גזרה, תעוזה לצד הוגנות.

אני גם מגישה פינת סקירת עיתונות חרדית ודתית ברדיו כאן מורשת. סקופ בלעדי למדור – אני מתכננת פודקאסט מרתק באתר מקור ראשון שיעסוק בחברה החרדית.

ערב אידיאלי מבחינתי

תחום התקשורת מאוד שוחק ומתיש, אני צריכה ממש להיזכר מה זה ערב אידיאלי 🙂 אז יום אידיאלי יהיה עם האחיינים שלי ההורסים, שיכולים לגרום לי לחייך בכל מצב.

וערב – מצד אחד אוהבת אקשן ורעש ולצאת לאיזו הופעה טובה עם חברים או ללכת לערב פואטרי-סלאם בועט (לצפות, להופיע, להנחות, אנרגיה מדהימה). מצד שני, חייבת את האיזון ואת השקט. לשבת על איזה הר ולבהות בנוף עם כוס יין. סתם, אני לא מתה על יין, אבל זה נשמע אידיאלי. תודו.

כשאהיה גדולה אהיה

מה אני רוצה או מה באמת יקרה? חשפתי פה שלא בטוח שמדובר באותו תרחיש. בכל תקופה אני משנה ומשתנה. לפני יותר מעשור למדתי שנה אחת משפטים, אחר כך למדתי פסיכולוגיה וחינוך ועבדתי כמדריכה בבתי ספר וגנים (לרכז 35 ילדים זו יכולת שאני בהחלט גאה בה). מאוד אוהבת לעמוד מול קהל, זה ברור:) דיגיטל זו בכלל במה נהדרת. אבל תכלס אי אפשר לדעת מה יהיה, וזה גם ישתנה חמש שנים אחר כך…

טיפ לכתב.ת המתחיל.ה מאת תומר מיכלזון, עיתונאי, עורך "המקום הכי חם בגיהנום"

בעשור שאני בעיתונות (TheMarker, הארץ, mako ובשלוש השנים האחרונות כעורך המקום), למדתי הרבה דברים, ואני עדיין לומד. על החשיבות של להקשיב, לצאת לשטח, להכיר את הנושא, לדבר עם כמה שיותר מקורות, להצליב, וגם לסמוך על האינסטינקטים שלך. על חשיבותה של נחישות ואיך לא לזוז מהסיפור, גם כשאומרים לך שאתה אובססיבי וממורמר, גם כשבעלי עניין אומרים "שהם מאוכזבים ממך" (כל הדוגמאות הנ"ל הן רק מהשנה האחרונה).

אבל האמת שלמדתי לא מעט גם בשנתיים שבהן שימשתי יועץ תקשורת בכנסת. קיבלתי שם תמונה של 360 מעלות על התקשורת בישראל, ובעיקר הפוליטית. למדתי כמה מעט עיתונאים בישראל קשה למרוח, כמה מעט עיתונאים יודעים לשאול את השאלות הנכונות ולא לוותר. למדתי על פרשנים פוליטיים שחושבים שהם שחקנים לכל דבר, ממליכי מלכים ומובילי מהלכים, ונגועים בסיקור רדוד ונטול מהות או שירות אמיתי לציבור. חלקים נרחבים מהתקשורת הפוליטית הן כזאת.

הטיפ הכי טוב שיכול לתת בסופו של דבר לכתב המתחיל – הוא לחשוב כל הזמן איך לתת ערך לציבור. איך אנחנו חושפים את הסיפורים שחשוב לספר, ומציפים דיון שחשוב להציף ואם אפשר, מביאים לשינוי חיובי לעולם. במקום הכי חם אנחנו מתעקשים לתת ערך לפעמים דווקא באזורים האפורים, במקומות שלא תמיד מעניינים את עיתונות המיינסטרים, אבל משם לא פעם מגיעה החדשנות בעיתונות. ההחלטה מהי סיפור נובעת עדיין ממה חדש, מעניין וחשוב, אבל גם בתוך זה ראוי לבחון כל הזמן את הגבולות, ולנסות לצאת מהמחשבה הקונבנציונלית והשבלונית של מהי עיתונות.מיצאו מנטורים טובים. מכל עורכיי וכתביי השכלתי, ועד היום אני מוצא עצמי מתייעץ עם קולגות בנושאים קריטיים. העובדה שעיתונות אינה פרופסיה מסודרת עם תנאי סף ברורים, מצריכה את כולם כל הזמן לחדד ולבחון את עצמם מחדש.

בקיצור, תעזו, תחקרו, תהיו הוגנים וקשובים – וצאו לדרך.

מזל טוב ילד.ה

18.07 מורן מרציאנו, אליהו בן נון

19.07  אבי יששכרוף, רוברט רבין, יאיר קראוס

20.07 קטמנדו, רן קוניק, עדנה חלבני

21.07 שי יגר

23.07 סלאש