טורים אישיים

כשהסתרת מידע מוכמן פותחת פתח לקונספירציות | דעה

רומן זדורוב (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90) רוב הציבור לא קרא את מאות העמודים של החלטות בית המשפט. רומן זדורוב (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

משפטו המתוקשר של רומן זדורוב, ביצוע השחזור, המידע שזלג לאורך כל השנים, סדרות, סרטים, כתבות והד ציבורי ליצירת "נאשמים" אלטרנטיביים בראשם אולה קרבצ'נקו – שלאורך שנים הטילו על כתפיה הדלות האשמות כבדות מאוד כמעט לא שום הוכחה אמיתית מלבד שמועות ואמירות של בן זוג לשעבר – מעלה לדיון שאלה חשובה בדבר נחיצותם של צווי איסור פרסום בחקירות בכלל ובחקירות שמתנהלות בזירה הציבורית והתקשורתית בפרט.

כדי שנוכל להעלות לדיון מהותי את נושא קיומם של צווי איסור פרסום בחקירות עלינו להבין ראשית מדוע הם קיימים. בכל חקירה, בוודאי בראשיתה, נאספים חומרים פורנזיים משמעותיים ומתחיל להירקם סיפור המעשה כיצד בעצם התרחש הפשע. הראיות בשטח, בזירת הרצח, מתחילות לספר לנו את סיפור הפשע, מאין התחיל, מה קרה, לאן הלך הרוצח ואילו ראיות השאיר אחריו בדרך, ראיות שבשאיפה יובילו את חוקרי המשטרה אליו.

ראיות אלה ידועות בשלב מקדמי זה של מיד לאחר הרצח רק לחוקרי הזירה – אשר מבצעים את מלאכתם בדקדקנות ובעדינות על מנת לא לפגום בראיות בתהליך האיסוף – ולמבצע הפשע עצמו, דהיינו לרוצח. מכאן, שהחשיבות של צו איסור פרסום על כל מידע שהוא הנוגע לאופן ביצוע הרצח, כלי הרצח, הזירה וכו' הינה קריטית. מידע זה נודע כמידע מוכמן, הידוע רק לרוצח ולחוקרים שראו את הזירה ומכאן חשיבותו באימות הדברים מאוחר יותר בחדר החקירות של חוקר מול חשוד ברצח.

אולם, לא ניתן להתעלם מהעובדה כי אנו חיים בעידן בו המידע זולג בקצב מהיר ומיידי בעוד חקירה, כדרכה, מתנהלת באופן מדוד ובקצב זמן אחר. איסוף הראיות, ניתוחן והגעה לחשודים יכולים לקחת בין מספר שעות למספר ימים (ולעיתים אף למעלה מכך) בעוד עדים ועוברי אורח שהגיעו לזירה ראשונים נחשפו לחומרים, לעיתים אף צילמו והפיצו וכך המידע מתחיל לטוס במהירות האור היישר לתקשורת ולרשתות החברתיות.

כאן נכנסת הדילמה האמיתית של המשטרה. האם נכון בכלל לבקש צו איסור פרסום במקום בו מידע ותמונות ותרחישים וספקולציות רצים בקבוצות וואטסאפ שונות ובתקשורת? האם זה בכלל אפשרי למנוע זליגת מידע בעידן בו הכל מתוקשר, מצולם, משודר ומופץ באופן מיידי? לצערי, אין מנגנון שיוכל לתת תשובה ברורה ואחידה לכל המקרים.

מירב לפידות (צילום: יהודה איטח)
הספק ניטע ולכן המשפט החוזר נכון וצודק. מירב לפידות (צילום: יהודה איטח)

חשוב לציין שאף שחלק מן המידע מועבר ברשתות החברתיות השונות, וגם אם נדמה לנו ש"הכל בחוץ", בדרך כלל לא כך הם פני הדברים. שנית, לא בהכרח שכל המידע המועבר הינו אמיתי, מדויק ומהימן. יתרה מכך, לעיתים העמימות הזאת אף עוזרת בחקירה לזקק את האמת מבליל המידע.

בחקירות רצח חשיבות יתרה לקיומו של צו איסור פרסום, בוודאי עד לאיתור החשוד, ביצוע תשאול ראשוני, חקירה מעמיקה ושחזור בשטח. כל עוד נוכל לבודד את לסנן את מה שחשוב מבליל המידע נוכל להבין האם הוא זה שביצע את הרצח.

עוד כתבות בנושא:

בגלל קיומם של פרטים מוכמנים, עד לשלב השחזור כנראה שהכרחי לבצע את החקירה תחת צו איסור פרסום. אולם מכאן ואילך, זהו שיקול של צוות החקירה עד לאיזה שלב המידע צריך לחסות תחת צו, בהנחה שסנגורו של החשוד יקבל בכל אופן את כל חומרי החקירה עם הגשת כתב אישום.

פרשת זדורוב, שנכון יותר לקרוא לה פרשת רצח הילדה תאיר ראדה, ליוותה אותנו בשנים האחרונות. אין ספור ספקולציות ודעות נשמעו בנושא זה. אולם, רוב הוגי הדעה ומנתחי הזירות לא קראו מעולם את פסק הדין בן מאות העמודים ולא התעמקו באמת בראיות הנוגעות לסיפור הרצח. אולם, הספק הכבד שניטע בלב הציבור מביא לסימן שאלה גדול סביב אשמתו/ חפותו של רומן זדורוב ובמובן זה נכונה בעיני ההחלטה לבצע משפט חוזר, משפט בו יוצגו כל הראיות מחדש (ישנות וגם חדשות אם יש כאלו). משפט שיחזיר את אמון הציבור במערכת המשפט ויוציא את הצדק לאור.

מירב לפידות היא מנהלת משברים ויועצת אסטרטגית, מנכ"ל לפידות גולדפינגר תקשורת. בעבר כיהנה כדוברת משטרת ישראל

אימפקט שירותי תוכן בע"מ, המחזיקה באתר כסית, מספקת ייעוץ למאבק למען משפט חוזר לרומן זדורוב
שתף את הכתבה ב:

צרו איתנו קשר בנוגע לכתבה:

    נגישות