מטרת הערבות, כפי שפורט היום בהחלטת המועצה, היא "להבטיח, בין היתר, את מילוי תנאי הדין והרישיון ואכיפתם, הבטחת תשלומם של תמלוגים ותשלומים אחרים שהושתו על בעל הרישיון, ככל שהושתו, פיצוי ושיפוי המדינה בעת הצורך עקב אי-מילוי תנאי הרישיון או ביטולו ועוד… וזאת לצד אמצעי אכיפה נוספים העומדים לרשות המועצה או השר" (ההדגשה במקור).

מה בעצם הן רוצות?

הבקשה האחרונה של HOT הוגשה ב-2020 ובה נטען כי "ההסדר הקיים מחריף את ההפליה בכללי האסדרה ובכשל התחרותי בשוק השידורים". טענה זו הצטרפה לטענות החוזרות של HOT כפי שהופיעו בבקשות הקודמות, בהן זו מ-2008 לפיה סכום הערבות נקבע טרום המיזוג התפעולי של חברות הכבלים שפעלו אז. בנוסף טענה החברה כי "בידי המועצה כלי אכיפה חלופיים וטובים לא פחות להבטחת התחייבויותיה של HOT, לרבות הטלת עיצומים כספיים, אשר הניסיון מלמד כי שולמו במלואם ובמועדם כשהוטלו".

לבקשה החדשה צורפה חוות דעת כלכלית של חברת הייעוץ TASC, בה נטען כי יש לבחון את שיעור הערבות ביחס להכנסות החברה. TASC בחרה בשנת 2007 כשנת הייחוס לבחון את ההכנסות של HOT ומהן לגזור את שיעור הערבות הראוי לשיטתה, שהוגדר כ "שיעור בסיסי". ממנו, כך נטען בחוות הדעת, יש להפחית סכומים נוספים בעקבות ירידה בסיכון שהחברה לא תעמוד בחובותיה, ירידה בהיקף החובות של החברה כלפי משרד התקשורת ומשרד האוצר, ועדכון ערבויות דומות בשוק התקשורת.

בהקשר זה יצוין כי במרץ אשתקד הציע משרד התקשורת להפחית באופן ניכר את ערבויות הרישיון של חברות הטלקום – כולל של HOT בתפקידה כמפעילת שירותי טלפוניה – בטענה ש"בכוחה של הפחתה זו לאפשר לחברות התקשורת להפנות הון ומשאבים להשקעות ופיתוח, לתרום להתפתחות התחרות בשווקים השונים באמצעות צמצום חסם כניסה משמעותי". בספטמבר הוחלט ליישם את ההצעה וערבויות חברות הטלקום הופחתו במיליוני שקלים.

על רקע טענות אלה, קבעה TASC כי יש להעמיד את סכום הערבות על סך של 7.1 מיליון שקלים בלבד.

הבקשה של yes נשענה על טיעונים שונים אך הדגישה גם את שינוי מדיניות הרגולטור כעילה להפחתת דמי הערבות. ראשית טענה yes כי סכום הערבות שמופיע ברישיון שלה והצמדתו למדד דצמבר 1998 מפלה אותה לרעה ביחס למתחרותיה, ובראשן HOT. לטענת yes' עמדה זו מקבלת משנה תוקף "נוכח העובדה כי נתח השוק בו מחזיקה yes הנו נמוך מנתח השוק בו מחזיקה HOT" (המועצה דחתה טענה זו בהתבסס על נתונים שהראו כי הפער בהכנסות החברות הצטמצם משמעותית).

בנוסף אמרו ב-yes כי "יש לקחת בחשבון את מדיניות הממשלה וכי עמדתו המוצהרת של משרד התקשורת הינה דה-רגולציה והורדת חסמים בשוק התקשורת". מגמה זו צריכה לשיטת החברה להתבטא גם ביחס לערבות הרישיון שלה.

תום תקופת הרישיון המתקרב מגדילה את הסיכון

במועצת הכבלים והלווין דחו, כאמור, את בקשות שתי החברות, אך המועצה עשויה לדון שוב בנושא אם וכאשר תוגשנה בקשות להארכת רישיונות השידורים. הנימוק המרכזי של המועצה נוגע לאכיפת העמידה בחובת ההשקעה בהפקות מקור – העומדת על 8-12% מהכנסות החברות – שלטענת המועצה היא תנאי הרישיון בעל הסיכון הגבוה ביותר להיות מופר. סיכון זה גובר בגלל אופי אכיפת העמידה בחובה זו, שמאפשר לחברות גמישות בהוצאה ופריסת מה שאמור להיות הוצאה שנתית על פני כמה שנים.

על פי החלטת המועצה, "יש לקחת בחשבון אף כי ככל שקרב סיום הרישיון ו/או החזרת הרישיון, עולה התמריץ מצד החברות שלא להשלים מחויבויות אלה, ככל שהתועלת הצפויה עבורם מאי-תשלום עיצומים ו/או חילוט ערבות עולה על העלות הצפויה מהפרה". ניתוח כלכלי שהוצג בפני המועצה הראה שהחשיפה של המדינה במקרה של הפרת תנאי הרישיון של HOT ו-yes בנוגע להשקעה בהפקות מקור עומדת על עשרות מיליוני שקלים. מנתונים נוספים עלה ש"בעוד החברות מבקשות הפחתה של מיליוני שקלים בסכום הערבות, שמשמעה הקטנה משמעותית בתמריץ למילוי המחויבויות ובכוח האכיפה שבידי המדינה הרי שהחיסכון שיושג להן נמוך מכך בעשרות מונים. במילים אחרות, אל מול הגברת הסיכון המוטל על המדינה במיליוני שקלים החיסכון שישיגו החברות הוא מצומצם ביותר".