על פניו נתוני הפתיחה של המקרים דומים: גבר שחור מת לאחר מפגש עם שוטר לבן וגל של מחאות פורץ בעקבות התקרית. אולם העובדה שמעמדם של בני העדה האתיופית בישראל שונה משמעותית מזה של האפרו-אמריקאים בארה"ב, היא רק אחד הגורמים לכך שדרק שובין הוא שם שגור בכל בית אמריקאי ושמו של הקצין הנאשם בגרימת מותו ברשלנות של טקה עדיין חסוי בצו איסור פרסום. במלאת שנתיים לירי ושבוע לפני הדיון הקרוב במשפטו של הקצין היורה, בדקנו עם כמה כתבים שמסקרים את הפרשה מיום הירי האם בכלל יש מקום להשוואה.

כתב ynet אחיה ראב"ד מצביע על שני הבדלים מרכזיים בין המקרים: "יש שתי סיבות עיקריות שאני רואה. אני עיתונאי, אני רואה את הדברים מתוך מה שאני רואה ומכיר. לא היה צילום כל כך דרמטי וכל כך חד משמעי במקרה של סלומון טקה והקצין שירה וגרם למותו. זה א'-ב' של הדברים. ברצח של פלויד, האירוע תועד לכל אורכו מהתחלה ועד הסוף הטראגי שלו. ובסרטון אפשר לראות את הכוונה. אולי הכוונה לא הייתה להרוג, אבל הכוונה כן הייתה לדרוך לו על הצוואר. ובסיפור של סלומון טקה די מהר התברר שהכוונה היא במקרה הטוב שנויה במחלוקת. האישום הוא גרימת מוות ברשלנות, הטיעון שלו הוא הגנה עצמית על רקע זה שהושלכו שם אבנים, האירוע הוא לא חד משמעי כמו במקרה של פלויד".

התיעוד של מותו של פלויד, שצולם מחרחר "I can't breathe" ממש כמו אריק גארנר, קרבן שחור אחר לאלימות משטרתית, היה גיים-צ'יינג'ר. גם כתב חדשות 12 ברהנו טגניה, שמכיר את כוחו של המדיום הוויזואלי מקרוב, אמר ש "ההבדל בין הירי של סלומון טקה לבין פלויד הוא שהירי של פלויד מצולם. היום לרשתות החברתיות יש השפעה עצומה. כשאירוע מצולם, זה בדיוק ההבדל". צילום הרצח של פלויד תועד על ידי הצעירה דארנלה פרייז'ר, שזכתה לאחרונה בציון לשבח מטעם ועדת פרס פוליצר בהכרזה על הזוכים בפרס לשנת 2021.

פרסום התיעוד גם הוביל לשינוי גרסאות מטעם משטרת מיניאפוליס, שדיווחה תחילה בלקוניות על מותו של פלויד כ"תקרית רפואית". מיד לאחר פרסום הסרטון, פוטר שובין מעבודתו, וארבעה ימים לאחר מכן הוא נעצר והואשם ברצח מדרגה שלישית והריגה (שלושה חודשים אחרי כן הוא השתחרר בערבות של מיליון דולר). במקרה של טקה, הקצין היורה שוחרר מיד עם תום חקירתו למעצר בית, ורק כשמונה חודשים לאחר האירוע הוגש נגדו כתב אישום באשמת גרימת מוות ברשלנות. שנה לאחר הגשת כתב האישום ובעוד משפטו מתנהל הוא חזר לעבוד.

על אף היעדר התיעוד, טגניה רואה במותו של טקה נקודת מפנה, כזו שאף יצרה שינוי פוליטי ממשי בישראל: "הסיפור של סלומון טקה, איזו עוצמה הייתה לו בלי שצולם. אנשים יצאו החוצה. הסיפור של סלומון טקה, הזיז כמעט ארבעה מנדטים. הליכוד איבד כמעט ארבעה מנדטים לכחול לבן. העדה מצביעה באופן מסורתי לליכוד, וזו הייתה ההשפעה של סלומון טקה". המעבר של קולות המצביעים בני העדה האתיופית לכחול לבן, בה התמודדו בבחירות 2019ב' חברי הכנסת פנינה תמנו-שטה וגדי יברקן, הכניס את הליכוד לכוננות וחבר הכנסת מיקי זוהר הופקד על משימת החזרת הקולות דרך גיוסם של אחד מנציגי העדה.

אז דומה או לא דומה?

כתב פלילים ותיק באחד העיתונים הגדולים הסביר כי אין בכלל מה להשוות בין המקרים: "האירוע של סלומון טקה לא דומה בכלל של ג'ורג' פלויד. אני לא נכנס לנסיבות הירי, ברור שפה לא היה ירי שנועד לגרום למוות של מישהו. גם העובדה שהוא ירה לרצפה. ברור שכשאתה יורה לרצפה אתה לא מתכוון להרוג מישהו. אם הירי היה תקין או לא תקין, רשלני או לא רשלני, את זה בית המשפט יקבע. זו פעולה שנעשתה באופן אינסטינקטיבי ולא רבע שעה שאתה חונק מישהו. גם אין בכלל מחלוקת שהוא הותקף. השאלה היא רק אם הירי במקום או לא במקום. אם הוא היה יורה באוויר לא היה קורה שום דבר".

שאלת הצדקת הירי הייתה יכולה להסתיים אחרת אילו הכדור לא היה ניתז לגופו של טקה. גם ראב"ד מסכים ש "אם לא היה נהרג אדם, בהחלט ייתכן שהיו מעמידים אותו לדין משמעתי על ירי לקרקע בניגוד לכל נוהל אפשרי. אבל השורה התחתונה היא שבן אדם נהרג ועל זה אתה לא יכול לסיים את האירוע בדין משמעתי. אלא אם הוא יזוכה. אני לא חושב גם שיש מקום לדין משמעתי כשבן אדם נהרג כתוצאה מהרשלנות שלך". כתב העיתון סיפר כי כתב האישום הוא תוצאה של המחאה הנרחבת שפרצה בעקבות האירוע, ושאף היו דעות שתמכו בהגשת כתב אישום עם סעיף חמור יותר.

גם טגניה רואה בכתב האישום הנוכחי הישג של המחאה הציבורית: "ההישג הכי גדול פה הוא שמח"ש החליטה להגיש כתב אישום. אני מסקר מעל עשור שיטור יתר כלפי בני העדה, אינספור מצלמות שחשפנו. לי לא זכור שהוגש כתב אישום, ולא עוצמתי כמו שהוגש פה. גרימת מוות ברשלנות זה כתב אישום חמור. במקרה של דמאס פיקדה (חייל שהותקף באלימות על ידי שוטרים בחולון ב-2015, ע.ק.) מפקד המחוז בנצי סאו, דבר ראשון כשהתפרסם התיעוד העיף את כל השוטרים. לא חיכה למח"ש. פה היה הפוך. קודם כל המשטרה גוננה עליו והנרטיב שהמשטרה ניסתה להכתיב, כמובן לא און רקורד אלא בתדרוכים מאחורי הקלעים, זה שמדובר בעבריין שנעצר 11 פעמים, שהוגש או לא הוגש נגדו כתב אישום. פה המשטרה הרימה להנחתה בשבילי. אם במדינת ישראל נער בן 18 נעצר 11 פעמים, זו בדיוק המשמעות של שיטור יתר שהעדה כל הזמן סובלת ממנו".

הם לא ידעו את שמו

הבדל מרכזי בין המקרה האמריקאי לישראלי הוא העובדה ששמו של הקצין היורה עדיין אסור בפרסום בעוד שמו של שובין, ושמותיהם של שלושה שוטרים נוספים שהיו בזירה ופוטרו לאחר האירוע, פורסמו כמעט מיד. הדעות על הצדקת המשך איסור הפרסום בנושא חלוקות, כשברקע כולם יודעים ששם הקצין מסתובב ברשתות החברתיות. רק לפני שבועיים נדחתה בקשה שהגיש עו"ד ברק כהן לפרסום שמו, דחייה שאושררה בערעור לבית המשפט המחוזי.

כתב וואלה!NEWS יואב איתיאל לא מקבל את החיסיון הגורף. לדבריו, "בפרשה הזאת תמוה מדוע שמו לא נחשף. אנחנו לא יכולים להכנס לשיקולים של דו"ח מודיעין. הסיבה לא לפרסם את שמו של הקצין הזה היא כדי להגן על שלומו, להגן על חייו ועל בני משפחתו. איך אתה יכול להתווכח עם זה? זה לא נעשה כדי לחסוך לו אי נעימות אלא כדי לשמור על שלומו. ואיך אתה יכול להתווכח עם זה כשזה מלווה בדוח מודיעין", דו"ח שמוגש בפני בית המשפט במעמד צד אחד ואין לדעת מה כתוב בו, שמוגש על ידי המשטרה, וכולל תכנים מטעם עמיתים של אותו קצין.

לדברי איתיאל, "הוא עובד מדינה, שוטר שהיה לו אקדח, והוא חזר לעבוד עכשיו בפוזיציה כזו או אחרת בשירות המשטרה, עליו צריך להגן? מה יגיד כל אחד אחר שצריך להגן עליו? יש אלפי אנשים בישראל שסיכנו ומסכנים את חייהם להופעות בבתי משפט והם לא זוכים לפריווילגיה כזו ששמם לא יתפרסם, בוודאי לא נאשמים, ומותר לי לחשוד שהסיבה היא לא באמת החשש לביטחונו. זה לא אותגר ממש, ולאף אחד אין ממש אינטרס לאתגר את זה. אני חושב שצריך להגן על שלומו ושלום ילדיו ומשפחתו, והוא זכאי לחזקת החפות, אבל נותר לי חשד שזה ממניעים זרים. זה מטיל צל כבד על כל המשפט הזה, מתוך אולי איזושהי הנחה שבסופו של דבר העניין יתפוגג והוא לא יורשע, ולכן למה לעשות לו שיימינג עכשיו".

כתב העיתון נחרץ בעמדתו שאיסור הפרסום דווקא מוצדק: "בדרך כלל אני תומך בפרסום שמות חשודים, וברור שככל שהדרגה גבוהה יותר והעבירה חמורה יותר העניין בפרסום שמו גובר. במקרה הזה זה רק מתבקש כי הוא גם קצין וגם אירוע מאוד דרמטי מבחינה ציבורית. הבעיה היא שעל השוטר יש איומים ספציפיים. נכון שכולם יודעים את השם, במאמץ קל משיגים את השם שלו. אני יודע שלמשטרה יש מידע על פגיעה בו. האיש כבר לא גר בבית שלו ונאלץ לעבור לדירה אחרת. זה אדם שלא יכול להסתובב ברחוב כשיודעים מי הוא. במקרה הזה אני לא יכול לבקש שיפרסמו את השם שלו ויפגעו בו".

ראב"ד אמביוולנטי: "הוא מאוים. זה לא נתון בספק. עד כמה האיום הוא משמעותי, עד כמה הוא ישים, כלומר האם באמת אם אנשים ידעו את שמו יזרקו עליו אבנים, אני לא יודע. השורה התחתונה היא שהמשטרה מאמינה, ושכנעה גם את בית המשפט – הרי הייתה בקשה של עו"ד ברק כהן לפני מספר שבועות להתיר את הפרסום, בית משפט השלום דחה את הבקשה והמחוזי קיבל את העמדה הזו ודחה את הערעור – המשטרה מאמינה שהאיום ממשי, ודי בכך שהוא עדיין לא חזר לגור בביתו".

לשאלה אם בתקופה שבה השימוש בצווי איסור פרסום הולך ומתעצם, גם במקרים בהם ההכרח בכך שנוי במחלוקת, יש הצדקה להמשך איסור הפרסום בתיק עם חשיבות ציבורית כל כך גבוהה, אמר ראב"ד: "האינסטינקט שלי הוא להגיד לא, אני עיתונאי, אני רוצה לפרסם הכל. קשה לי לומר, אין לי דרך להעריך את רמת האיום. אבל ברור לי שאם יש איום קונקרטי על בן אדם, אז לא עומד ביחס לחובה לפרסם את שמו. אם באמת קיים איום קונקרטי שהפרסום עלול לסכן את חייו ובוודאי את חיי בני משפחתו, אז בהחלט יש הצדקה במקרה כזה. זה קו הגבול, הסיכון שמישהו יפגע בו אם יזהה אותו ברחוב. כשבוודאי ביחס לבני משפחתו, מצבם הרבה יותר חמור".

שאלתי אם בגלל שמדובר בשוטר יש אכיפה הדוקה יותר על אי פרסום שמו. לאחרונה פורסם כי המשטרה הזהירה אנשים שפרסמו ברשת את שמו של שוטר אחר, שחשוד בירי כדור ספוג בגבה של נערה. דווקא במקרה הזה, למרות הטענות על חשש לשלומו, לא ניכרת אכיפה משמעותית. לדברי ראב"ד, אחת האחיות של טקה נחקרה בעקבות פרסום שמו וקריאה לפגוע בו, אולם הוא לא מכיר מקרים של פניות לגולשים ובלוגרים בנושא.

פיטורים? בקושי השעיה

כל המרואיינים הסכימו שהמשך עבודתו של הקצין בשורות המשטרה היא לכל הפחות בעייתית. כתב העיתון אמר ש"אין הרבה שוטרים שעומדים לדין, בטח בעידן הנוכחי במח"ש, ואדם שכבר מועמד לדין, בוודאי אחרי שאדם נהרג, לא יכול להמשיך לעבוד".

ראב"ד הוסיף: "לדעתי זאת הייתה טעות. הוא כרגע לא משרת בתחנת משטרה. הוא כן לובש מדי משטרה ולדעתי זו טעות. הוא לא היה אמור ללבוש מדי משטרה עד סוף המשפט. אם הוא יזוכה – בכבוד. אם הוא יורשע, אז בוודאי שלא. הסמכות היא בידי אגף משאבי אנוש להמשיך את החופשה הכפויה שלו, והוא לא עשה את זה".

לסלומון טקה לא היה שום סיכוי

הקרע בין המשטרה לעדה האתיופית עדיין כאן