צבי אשכנזי – צילום: צבי אשכנזי, עיבוד: מוטי נחום
אפטר פארטי
ואז בבת אחת זה נגמר. אין יותר בומים. אין אזעקות. האנדרנלין יורד ובאה הנפילה. פנימה חודרת ריקנות המכרסמת כל חלקה טובה. הרי לפי רגע התעסקנו בעניינים של חיים ומוות, אז איך עכשיו מעיזים להציק לי בענייני זוטות. המבט האבוד בעיניים כבר יודע לזהות אותו אצל אחיותיי ואחיי האשקלונים. ומה אומרים לקטנטנים, האם נכון להבטיח שמעכשיו יהיה שקט? ומה עונים לילד מפחד עכשיו מיום ירושלים כי הוא עשה התניה בראש שזה מקור הבלגן. באמת שלא הצלחתי לנסח במילים את מה שאני מרגיש’ ואז הגיע אסנת.
כָּכָה בְּפִתְאוֹמִיּוּת / אסנת אלדר
כָּכָה, בְּפִתְאוֹמִיּוּת
אַתְּ קָמָה בַּבֹּקֶר
וּמְגַלֶּה שֶׁהִסְתַּיְּמָה הַמִּלְחָמָה.
וּבְאוֹתָהּ פִּתְאוֹמִיּוֹת מַמָּשׁ
אַתְּ אֲמוּרָה לִפְתֹּחַ אֶת חַלּוֹן הַבַּרְזֶל שֶׁל הַמָּמָ"ד
לְאַפְסָן בָּאָרוֹן אֶת הַמִּזְרוֹן
שֶׁפָּרַסְתְּ עַל הָרִצְפָּה
לְכַבֵּס מַצָּעִים מְלֻכְלָכִים
לִשְׁתּוֹת אֶת שְׁאֵרִיּוֹת הַמַּיִם
לִפְתֹּחַ אֶת קֻפְסָאוֹת הַשִּׁמּוּרִים
שֶׁעָרַמְתְּ בַּפִּנָּה
לְשָׁעוֹת שֶׁל מָצוֹר
שֶׁל חֻרְבָּן.
כָּכָה, בְּאוֹתָהּ פִּתְאוֹמִיּוֹת
אַתְּ אֲמוּרָה לְאַפְסָן בָּאָרוֹן
גַּם אֶת חֶרְדוֹת הַקִּיּוּם
אֶת נְדוּדֵי הַשֵּׁנָה
אֶת הַדְּמָעוֹת
אלון נעים, מפיק בדסק החדשות של וואלה!
איך הגעתי לתחום
תחום התקשורת ליווה אותי עוד מהילדות. תמיד ריתקה אותי עבודתו של אבי ככתב ספורט. במהלך השירות הצבאי שירתתי כעוזר דוברת מתאם פעולות הממשלה בשטחים, שם צברתי ניסיון. מיד לאחר סיום השירות באופן טבעי החלטתי לנסות את מזלי בוואלה ומאז חלפו ארבע שנים נהדרות.
ערב אידאלי עבורי
לזפזפ בין שלוש המהדורות המרכזיות.
כשאהיה גדול אהיה
מורתי בתיכון תמיד אמרה לי שהיא רואה אותי חבר כנסת בעתיד
טיפ לעורכ.ת המתחיל.ה עם עמיר שינקמן, עורך ספרים וקופירייטר
"איתן עמית, העורך המיתולוגי של מדור הספורט בידיעות אחרונות, אמר לי פעם כשהייתי עורך מתחיל: אם כתוב על מישהו שהוא נולד בשנת כך וכך וכיום הוא בן כך כך, עשה חשבון ובדוק אם זה מסתדר. זו הייתה עצת זהב, ואני מיישם אותה עד היום גם כשאני עורך ספרים, לגבי כל פרט שאפשר לבדוק, לאמת ולוודא. אפילו פרט קטן שאינו מדויק עלול לפגוע באמינות הסיפור כולו ולהרוס את כל חוויית הקריאה. אני למשל הפסקתי לקרוא את אחד הספרים הידועים של אחד מבכירי הסופרים בישראל, אחרי שאחת הדמויות הגיעה לתחנה המרכזית של חולון – אבל אין תחנה מרכזית בחולון!
כל ספר הוא שדה מוקשים פוטנציאלי. למשל, באחד הספרים האחרונים שערכתי, הגיבורה מסתובבת בשוק בשנות ה-30 ושומעת שיר מסוים מתנגן בפטיפון. בדקתי ומצאתי שהשיר הזה נכתב בכלל שמונה שנים מאוחר יותר. בספר אחר, בדקתי על המפה את המרחק מהנקודה שבה הדמות נמצאה ועד לנקודה שאליה הגיעה ברגל כעבור יום, ומצאתי שמדובר באלפי קילומטרים, מה שכמובן חייב את הכותבת לשנע אותה בדרך אחרת"
מזל טוב ילד.ה
27/05 אלעד שמחיוף, טמיר זוארץ, יגאל בורשטיין, עמית זד
30/05 דפנה ליאל, מאיה רונן
01/06 אליאל בן שלום, יורם אברהמי, רועי רובינשטיין
לינק ללוח מודעות כסית
