ב-22:30, לאחר חצי יום במקום, ורון וצוותו עוזבים את ההר, כשלדבריו – יש "דוחק וצפיפות מאד קשים באופן יחסי". כעבור שעה הוא מגיע לביתו, מתארגן וסמוך לחצות הולך לישון. "ב-1:05 מעירה אותי התחקירנית במערכת ואומרת לי להתעורר להתחיל לבדוק מה קורה במירון. אני מסדיר נשימה, רואה בטלפון ידיעות על מה שקורה שם, מקפיץ את צוות הצילום ופוגש אותם בצפת, שם אני מצטרף אליהם למכונית".

עוזבים את האוטו, מתחילים לצעוד ומשדרים תוך כדי בלייב

"בערך 2 ק"מ אנחנו מגיעים לפקק המשמעותי. החלטנו שהסאונד-מן יישאר באוטו ואילו הצלם ואני נצעד להר ברגל. כבר ב-1:45 מתחילים להעביר שידור דרך הטלפון, וב-2:00 לפנות בוקר עולים לשידור לייב. את כל הדרך מהמכונית למתחם האסון, עשינו תוך כדי שידור, ועם תנאים אובייקטיביים קשים – חשוך מאד וגם לא הייתה קליטה, ככה שלא שמעתי בכלל את האולפן".

ורון מתאר שבמהלך השידור, הוא מתחיל לקבל שברירי מידע על מה שהוביל לאסון: "אנשים אומרים לי שזה קרה במדרגות, אחרים מספרים על רצפה חלקה או שיפוע. כשהגענו לנקודה, היא כבר הייתה ריקה מאנשים. מ-2 הצדדים זרוקים נעליים, כיפות, משקפיים וציוד הנשמה, יש גדרות שבורות. ומשם צריך לשדר".

-עובדים על אוטומט במקרה כזה?

"כשאתה מדווח בגל פתוח, אתה עובד על אוטומט. אבל כשחיזרתי הביתה לשעה, אתה מתחיל לגלגל את זה בראש, את המספר הזה – 45. הורים וילדים ונכדים, ואתה הולך לקראת 45 לוויות. אני עדיין בשלב הדחקה. הדיסונס הזה של אירוע שמח וחגיגי שאי אפשר לא להיסחף אחריו ולהצטרף אליו, ואז להגיע לאסון כזה – האסון האזרחי הגדול בתולדות המדינה".

-ספגתם כאנשי תקשורת אלימות כלשהי?

"האירוע הזה מושך אליו את כל קשת החסידויות במדינת ישראל, חלקם יותר אוהדים את ישראל, ואחרים יותר עוינים את המדינה הציונית. כל מי שמצלם כאן כל שנה, כבר רגיל לקללות שמופנות לעבר המשטרה והתקשורת, כמו קריאות 'נאצי' ועוד. התפקיד שלי הוא להביא את התמונה לציבור, והיה הרבה יותר קשה לראות את השוטרים שניסו להציל אנשים, סופגים גם שעות לאחר מכן קללות מחלק מהשוהים במקום".

ורון שהה במירון עד שישי ב-22:00, ובמצטבר שידר בחמישי, שישי ושבת מעל 40 שעות מהמקום, בתחילה את השמחה, ובהמשך את העצב. כמעט על התפר הזה, נזכר ורון במקרה הזוי מבחינתו: "בזמן שאנחנו במרפסת האח"מים קצת אחרי שהסתיימה בחמישי המהדורה, כשלמטה רואים שיש הרבה מאד צפיפות, מגיע אדם שלא הכרתי – הרב יוסף שווינגר, רב המקומות הקרושים, ונוזף בי על כך שבתחילת המהדורה ציינתי בשידור את הצפיפות הרבה במקום ועל כך שאין בקרה על כמות האנשים במתחם".

מנסים לחבר בין המשפחות לנעדרים

בעשור האחרון מקיימת תחנת הרדיו החרדית רדיו קול ברמה פרויקט בשם "כדאי הוא" במסגרתו היא מפעילה במה גדולה בהר מירון, עם שידור רציף של 24 שעות שכולל זמרים, רבנים ועוד. "כל השידורים של הרדיו עוברים מאותה במה", מסביר יעקב גרודקה, עורך האקטואליה והחדשות בתחנה. "בנוסף, השידור באינטרנט מחובר גם למצלמות שממוקמות באזורים שונים בהר".

קצת אחרי 1:00, קיבל גרודקה דיווח על אירוע יוצא דופן במירון. "הייתה הופעה ופתאום רואים שיש אמבולנסים. הקפצתי את משה גלסנר (מגיש המהדורה המרכזית של קול ברמה – א"כ) מהבית לאולפן בבני ברק, כדי שינתב את השידור אותו הוא העביר עד 5:00 בבוקר. בהמשך המשיכו שדרנים אחרים את השידור כמעט עד כניסת השבת".

מאז האסון, נמנעים בקול ברמה מלהטיח האשמות ולחפש אשמים. "המטרה הראשונית", לדברי גרודקה, "הייתה לתת לציבור אינפורמציה ראשונית. הקווים בהר קרסו ומשפחות לא הצליחו לאתר את קרוביהם, אז אנחנו ניסינו להרגיע ולהסיר שאין קווים, אבל לא צריך להסיק מסקנות נמהרות. נתנו במה למשפחות שחיפשו את יקיריהן, ניסינו לחבר בין בני משפחה מודאגים, לעשות סדר באירוע טרגי גדול שכזה. השדרנים שמים את הפאניקה בצד, אבל משדרים עם כאב ובלבול".

"דחינו קצת את שלב האשמות מ-2 סיבות: קשה לדעת מי אשם בעניין הזה והמשטרה ומח"ש כבר יעסקו בזה. מהצד השני, בהתחלה בכל אופן – המשפחות לא מחפשות אשמים, אלא להתייחד עם האסון עצמו. כן צריך לעשות חשבון נפש כללי לגבי השיח השלילי שקיים בציבוריות. גם היום ראינו אנשי תקשורת בתקשורת הכללית שממשיכים עם הקו הזה, למשל משה נוסבאום שהסביר הבוקר שהציבור החרדי לא ממושמע. זה מה שיש להסביר עכשיו, כשיש 45 קורבנות שהלכו בצורה טרגית?".

לצד הביקורת הזאת, גרודקה דווקא מאמין שהאירוע הזה מאחד את הישראלים: "סיקרנו את התחושות האבל בקרב החילוניים, עם התורים לתרומות הדם בתל אביב, וההירתמות של הערבים והדרוזים בצפון לטובת המפונים מהר מירון".

"הכרזנו היום על יום תפילה וחיזוק ולכן ביטלנו את כל התוכניות הרגילות והכל סביב האירוע מכל ההיבטים שלו – הרוחני עם חיזוק ותפילה עם רבנים, ואקטואלי – לנסות להבין מה קרה שם, לסקר את ההלוויות ואת סיפורי הנפטרים והדגשים שמהשפחות ביקשו להעביר", אומר גרודקה, שמתאר אווירת אבל אמיתית ברחוב החרדי.