על סדר היום

בחזרה אל כרזות התעמולה

כרזות תעמולה. באדיבות יד ושם כרזות תעמולה. באדיבות יד ושם

איך משכנעים את ההמונים? פרסומת, או בהתאמה לשנים המדוברות – כרזות תעמולה, שהן למעשה מה שאנחנו מכירים כפוסטרים, או כרזות פרסום. "יש להעיר את דמיונו של הציבור באמצעות פנייה לרגש, יש למצוא את הצורה הפסיכולוגית המתאימה שתגרום לציבור לתת תשומת לב", כתב היטלר במיין קמפף.

כל גרמניה מאזינה לפירהר. באדיבות יד ושם
כל גרמניה מאזינה לפירהר. באדיבות יד ושם
תצלום של כרזה של המשחקים האולימפים בברלין, 1936. באדיבות יד ושם
תצלום של כרזה של המשחקים האולימפים בברלין, 1936. באדיבות יד ושם
Germany, פוסטר בחירות של המפלגה הנאצית. באדיבות יד ושם
Germany, פוסטר בחירות של המפלגה הנאצית. באדיבות יד ושם

בתחילת דרכו של היטלר חייה של המפלגה הנאצית היו תלויים במידה רבה ביכולת הדיבור והשכנוע שלו. בהמשך, כאשר המפלגה החלה לקבל את כוחה ניתן גם תפקיד הפרסומאי הראשי, או התעמולן הראשי – ג'וזף גבלס.

משרד התעמולה בראשותו של גבלס קם בשנת 1933 כאשר המטרה המרכזית היא לבטל כל איום על המשטר הנאצי, בין אם מבפנים ובין אם מבחוץ – לחסל את האויבים. איך עושים את זה? ממש כמו שמשתמשים בכלי נשק.

בתחילת הדרך השימוש ברדיו ובעיתונות שימש כאמצעי התעמולה המוביל, אך בהמשך מצא גלבס שיטה קלה יותר וזולה יותר – אמצעי חזותי: כרזה. פוסט התעמולה הפך לכלי הפופולרי ביותר להעברת המידע והמסר אותו רצתה המפלגה להטמיע בקרב הציבור. הכרזות פשוטות מבחינה חזותית, אך חכמות מבחינה פסיכולוגית – אלו הצליחו להגיע אל רגשות הציבור.

כרזת בחירות של המפלגה הנאצית. באדיבות יד ושם
כרזת בחירות של המפלגה הנאצית. באדיבות יד ושם

ומה על הכרזות?

דמותו של היטלר כמנהיג, כאל, כמשיח של גרמניה. "עם אחד, אימפריה אחת, מנהיג אחד" – לא צריך יותר מזה בשביל להלהיב את ציבור ההמונים שהמפלגה אחראית לחלוטין על העם ועל המדינה. המפלגה הנאצית העסיקה אמנים על מנת לייצר 'אמנות' שתעורר את הרגש. האדרת ה'גזע' נעשתה בדימויים של גוף חזק ומושלם, יפה, אמיץ וחף מפחד. מהצד השני של הכרזות וכדי לחזק את השנאה נגד היהודים, הם 'זכו' להיות מאוירים כשדים, צמאי דם, מסתננים, כאלו שניזונים מן הגרמנים ושולטים על הגרמנים כמו מגפה. השימוש בקריקטורה בכרזות הוביל גם הוא את התעמולה הנאצית, כאשר היהודי המלוכלך עם אף גדול וציפורניים חדות. התעמולה הנאצית היא מניפולטיבית, היא יודעת היכן לגעת אצל הציבור הגרמני והיא מכוונת מטרה. הנאצים הצליחו לייצר תחושת קולקטיב שיוצא ביחד כנגד האויבים, אך לא בפחד אלא בכוח ותעוזה.

כרזת תעמולה על ניצחון או בולשביזם, גרמניה. באדיבות יד ושם
כרזת תעמולה על ניצחון או בולשביזם, גרמניה. באדיבות יד ושם
כרזה אנטישמית מבלגיה הכבושה. באדיבות יד ושם
כרזה אנטישמית מבלגיה הכבושה. באדיבות יד ושם

מעניין לראות כי מבחינה מגדרית, התעמולה הנאצית עסקה רבות במיקומם של נשים וגברים בתוך התא המשפחתי, כאשר הגבר הוא החזק והמוביל והאשה דואגת לבית ולילדים. כך או כך, הגרמנים היו מושלמים בכל הכרזות בעוד היהודים צויירו כתת אנושיים.

מי מפחד מהמלחמה?

הציבור הגרמני היה למוד קרבות ועייף ממלחמת העולם הראשונה. מה עושים? מוכרים את ה'מתקפה' כ'הגנה' מחוייבת מציאות. כל הגברים בגיל 18 נדרשו להצטרף לשירות צבאי או שירות העבודה של הרייך. כרזות הגיוס היו בעצם שער לחופש ולחיים. גם תוכנית האימונים של נוער היטלר צוירה כחוויה מעצבת זהות, מקום שיש לשאוף אליו.

כרזת תעמולה נאצית היהודים הם המנהיגים שלכם עכשיו, אם תרצו אחרים בחרו במפלגה הנאצית גרמניה. באדיבות יד ושם
כרזת תעמולה נאצית היהודים הם המנהיגים שלכם עכשיו, אם תרצו אחרים בחרו במפלגה הנאצית גרמניה. באדיבות יד ושם

כרזות התעמולה הפכו לכלי שליטה אפקטיבי ופשוט ליישום. הן אפשרו לעצב את המחשבה ולפרוט על מיתרי הרגש של העם הגרמני תוך השגת שליטה מלאה בכל תחומי החיים. המניפולציה אולי זולה, אך היא עבדה.

————–

בואו להתעדכן בכל מה שקורה בעולמות המדיה בקבוצת הפוש הייעודית של כסית בווטסאפ – בלי חפירות, בלי דיבורים, רק קישורים לאייטמים חדשים. להצטרפות לחצו כאן. ויש גם אפליקציה: להורדת האפליקציה עבור מכשירי אנדרואיד  |  להורדת האפליקציה עבור מכשירי אייפון

שתף את הכתבה ב:

צרו איתנו קשר בנוגע לכתבה:

    נגישות