משחקים של בנים
ב-2019 יצאו באוגליבי עם קמפיין עבור מותג של הסברו בשם Baby alive , מותג מצליח מאוד של בובות שבוכות, מרטיבות, שותות, אוכלות ועושות בלאגן נוראי שגורם להורה להצטער על הרגע שרכש אותן. הפרסומת הציגה בנים צעירים שמשחקים בבובות לצד הבנות. על המסך הופיעה השאלה: למה הילד הזה משחק עם בובה?
במהלך הפרסומת עולים על המסך כל היתרונות שהמחקר מצא למשחק עם בובות, כמו אימון בדאגה לאחרים, פיתוח חוש אחריות ועוד. ״למה בנים לא יכולים? לכולנו יכול להיות אכפת״, שואלת אותנו הפרסומת ומעודדת אותנו ללמד גם בנים את התכונות המצוינות האלו, שמסתבר שייכות רק לבנות.
פרסומות מהסוג הזה הן ללא ספק צעד בכיוון הנכון. אחרי הכל למה שבנים לא יוכלו? למה שכולנו כחברה לא נוכל לפתח חוש אחריות, לדאוג יותר זה לזו ולהפוך לאנשים טובים יותר? אוגליבי מספרים סיפור בו בנים לומדים להעריך וליישם תפקידים שעד כה נחשבו נשיים בלבד. הרי גם ב-2021 כפי שהוכיחה היטב הקורונה, ברוב משקי הבית, הדאגה לילדים נופלת בעיקר על הנשים.
במשך שנים החברה שלנו סיפרה וטיפחה את הסיפור הגברי; נשים היו נספח פאסיבי הממתין לגיבור מאחור במקרה הטוב, או נשמטו לחלוטין מהנרטיב במקרה הרע. שינויים חברתיים לא מתרחשים בלי תנועות תרבותיות שמניעות אותם, תנועות תרבותיות לא מתרחשות בלי שמישהי מתחילה לספר סיפורים חדשים. אבל איזה סיפור אנחנו מספרים לדורות הבאים שלנו? האם אנחנו בוחרים לספר את הסיפור בו ״גם בנים יכולים לדאוג לאחר ולפתח חוש אחריות המכין אותם להורות, תפקיד שנחשב עד כה לנשי בלבד״?
או שאנחנו בוחרים לספר את הסיפור בו בני אדם, לא משנה מאיזה מגדר, יכולים להיות אנשים טובים יותר, אחראים, בעלי חוש אחריות ואכפתיות?
לתעשיית הפרסום יש כח עצום, אנחנו מספרי סיפורים, מטמיעי נרטיבים, מייצרי שיח או משמריו. אנחנו יכולים לבחור אקטיבית לסייע בסגירת הפערים החברתיים באמצעות השיח התרבותי שאנחנו מייצרים. אנחנו יכולים לבחור לספר סיפור בו אין תפקידים מגדריים – וכל אחד בוחר במסלול לפי רצונו, העדפותיו ויכולותיו, לפי רצונה, העדפותיה ויכולותיה וכל המסלולים פתוחים לכולם. לבנים שאוהבים בובות, לבנות שאוהבות מכוניות ולהפך. אנחנו מייצרים עולם שבו מותר לבנות לבנות ללבוש ורוד ועדיין להיות רופאות ולהתעניין בכסף. עולם שבו מותר לבנים ללבוש שמלות ולמרוח לק ועדיין להיות כבאים גיבורים.
שינויים חברתיים לא מתרחשים בלי תנועות תרבותיות שמניעות אותם, תנועות תרבותיות לא קמות בלי שמישהו מספר סיפור חדש וטוב – הכוח לספר את הסיפור הזה ולברוא את העולם שלנו מחדש נמצא בידיים שלנו.
טורים קודמים:
- יוניליבר עשתה שינוי קוסמטי בשפה, במקום שינוי מהותי בגישה
- פחחחח, פרסומאים, הבנות כבר לא אוהבות אתכם
- פרסומאים, הנה הבריף: אישה היא בן אדם
- פרובוקציה ילדותית
- מה שהבנות רוצות – וצריכות
- #METOO: אבל במשרדי הפרסום כמו מאומה לא קרה
- איך קמפיין "יופי אמיתי" תדלק את השנאה העצמית
- כן, הגיע הזמן לרגולציה בפרסום!
- סקס מוכר התנצלויות
נתלי מון היא מנהלת קהילות ושיווק דיגיטל והבעלים של סמארטפיש
————–
בואו להתעדכן בכל מה שקורה בעולמות המדיה בקבוצת הפוש הייעודית של כסית בווטסאפ – בלי חפירות, בלי דיבורים, רק קישורים לאייטמים חדשים. להצטרפות לחצו כאן. ויש גם אפליקציה: להורדת האפליקציה עבור מכשירי אנדרואיד | להורדת האפליקציה עבור מכשירי אייפון
