בעבר עיתונאי, או כל מי שהיה מקורב לתקשורת וקיבל במה, יכל להשמיע את עמדותיו, דעותיו ומשנתו, והציבור יכל רק לצקצק בפרלמנטים השונים – בבתי הקפה או ביום שישי בערב עם החברים. הרשתות החברתיות, כאמור' הפכו את השיח משיח "אל" לשיח "עם": אנחנו מדברים עם הציבור, שומעים את עמדותיו, מגיבים לרחשי הלב האמיתיים שלו, וכן לפעמים גם סופגים ביקורת מהציבור.

איש לא חזק יותר או חזק פחות ומה שיכול בקלות היום לקבוע הוא לא רק מי אמר, אלא גם מה אמר. כל יום נולד כאן כוכב חדש גם אם הוא לא גר בסביון ולא מארח בביתו ארועים ויושב במסעדות עם מיטב מנהלי המשק.

עידן הרשתות החברתיות שינה לחלוטין את כללי המשחק, אתה יכול להיות יחצ"ן על עם הלקוחות הכי נוצצים במשק אבל אם מולך עומד אדם משכיל נבון ואולי חד לשון יותר ממך, הציבור עשוי להקשיב לו ולהביע ביקורת על דבריך, ולאיש אין עוד מונופול על הרמקול.

מעבר לסיפור העצוב של היחצ"ן הרי שכולנו צריכים ללמוד מהארוע: ארגונים, חברות ועסקים חייבים להבין שאין לאיש עוד מונופול על החוכמה, אין דעה טובה ודעה רעה, יש דעות ויש ציבור והוא בקלות יחליט האם הוא בצד שלך או בצד האחר, ובכל מקרה אתה לא שובר את הכללים מול הציבור כי כנראה שלא יהיה ניתן להחליף את העם, או את הלקוחות. גם מחיקת תגובות או מענה לא הולם כמו במקרה לעיל לא ירגיע את הציבור, וככל שהמגיב בוחר להשתלח ביותר אנשים הוא רק מלבה את האש.

דווקא יחצ"ן העל שאמור לדעת את זה בחר להוסיף שמן למדורה, ובניגוד לכל היגיון להעצים את הלהבות, שהפעם הופנו כנגדו. אני לא מעריך כי ארגונים העובדים עם משרדו של רהב יעזבו אותו בגלל התנהלות האחרונה, אבל יש סיכוי טוב שבפעם הבאה שמנכ"לים או מנכ"ליות יהיו במשבר תקשורתי הם יחשבו פעמיים האם הוא האדם הנכון לנהל משבר.

זה שהסנדלר הולך יחף לא אומר שלא יכאבו לו הרגליים…

הכותב מנהל משרד יחצ ודיגיטאל, יועץ תקשורת ומרצה לתקשורת.

רן רהב פותח את הפה ולא נשאר חייב לאף אחד

———-

בואו להתעדכן בכל מה שקורה בעולמות המדיה בקבוצת הפוש הייעודית של כסית בווטסאפ – בלי חפירות, בלי דיבורים, רק קישורים לאייטמים חדשים. להצטרפות לחצו כאן. ויש גם אפליקציה: להורדת האפליקציה עבור מכשירי אנדרואיד  |  להורדת האפליקציה עבור מכשירי אייפון