ללחץ העקבי הזה, חלק מנהי ימני רב שנים, יש אפקט מצטבר וחשוב: הדימוי של כל התקשורת שאיננה ערוץ 20 או ישראל היום כמדגרת שמאלנות קיצונית ומסוכנת, שעסוקה רק בלשנוא את ביבי במקום להתפעל מזה שהוא מוריד לבד את משטחי החיסונים מהמטוס בנתב"ג. וכך, גם כשהתקשורת מגלה הטיות מובהקות לימין – זוכרים איך בשבוע שעבר כל המהדורות אכלו מכף היד של בלפור את חרטוט ה"פריצה למעון רה"מ"? – היא עדיין נתפסת כמוטה לשמאל. ואפשר גם לשדר דרכה וגם לבכות כמה היא לא הוגנת. סטראטאפ.

אחד הדברים שנתניהו ג'וניור ושאר כוהני הנדסת התודעה אוהבים להתמקד עליהם הוא אופן הצגת נתונים מספריים, במיוחד של סקרי בחירות, במהדורות החדשות בטלוויזיה. במרבית הזמן בהחלט בצדק. הגודל הפיזי בו מוצגות עמודות אינו תואם בהכרח את הנתון שהן מציגות. ראו למשל את הגרף הבא – 29 המנדטים של ימינה ותקוה חדשה ביחד גדולים יותר מ-29 המנדטים של הליכוד. הטיה כזו חזרה, אגב, בעוד דיווחי סקרים בשתי המהדורות של הערוצים המסחריים.

בניגוד לנתניהו הצעיר והמקוננים המקצועיים, אני לא בטוח שמדובר במאמץ מכוון להנדס את תודעת הצופים. לעולם אסור לנו לזלזל בטיפשות מזדמנת, חפיפניקיות ובכך שאנו שכונה. כלומר, יותר סביר בעיני שהגרפיקאי הכניס את הגדלים השונים "לפי העין", איך שנראה לו יפה, ולא דרך תוכנת נתונים כמו אקסל. הנה, לדוגמה, עיטור גרפי שפורסם בחדשות 13 לידיעה על אחוז החולים קשה בקבוצות הגיל השונות:

עזבו את זה ש-6% נראה קטן יותר מ-4%. בעיני הגרפיקאי הפאקינג מילניאל של הערוץ, מה שמאפיין את שכבת הגיל של 40 ומעלה זה מקל הליכה. בזמן שכולם יודעים שמה שמאפיין אותה זה לקנות אופנוע. או פויקה.

ובהמשך לנושא מי זו אל-ג'זריה

יש נתון קריטי שנתניהו לא רוצה שתדעו: הכמות המטורפת של המתים מקורונה בישראל. ככה מציגים ארבעה אתרים מרכזיים (וואלה, ynet, מעריב וN12) את נתוני הקורונה באופן שוטף. נחשו מיהו האתר המתקרנף, שנכבש ע״י בלפור, ושמסתיר את הנתון המעיד יותר מכל על המחדל הממשלתי הקולוסאלי. ספוילר: לא תופתעו pic.twitter.com/hhAQrPqgM5

— 🇮🇱Daniel Petel (@danielpet4) January 16, 2021

מיהו יהודי?

תציצו רגע בידיעת הכרוניקה שפרסמנו היום – האיגוד הישראלי לעיתונות תקופתית וארגון העיתונאים בוויכוח, שמתחיל לגלוש לפסים משפטיים, בשאלה מיהו בעצם עיתונאי, ולמי יש סמכות לנפק תעודות עיתונאי. ראשית, למען הסר ספק, מאחר ואיננו חיים בדמוקרטיה עממית נוסח מזרח גרמניה, אין שום הגבלה בחוק על עיסוק בעיתונות, וגם התעודה שמפיקה לשכת העיתונות הממשלתית כוחה יפה בעיקר למתן גישה, במקרים מסויימים, על ידי חלק ממשרדי הממשלה. או המשטרה, בתנאי שבאת להם טוב בעין.

החוק עצמו אינו מכיר בתעודה, וטוב שכך. לא לע"מ – או הלשכה המקצועית הבלתי קיימת – יקבעו מי רשאי לעסוק בעיתונות. וכמו שאפשר לראות כמעט כל יום, גם בעלי תעודה יכולים לחפף, להתכופף או, פשוט, לייצר עיתונות גרועה. כיום, כאמור, ישנם לפחות 4 גורמים המנפקים תעודה כזו, ולאף אחד מהן אין מעמד חוקי.

ונושא ההכרה והתעודה הרשמית הזכיר לי איך לפני 20 שנה תא הכתבים הצבאיים סירב להכניס את פליקס פריש מוויינט לתא, וגירש אותו מהחדר בטקס הרמת הכוסית לשנה החדשה. אלכס פישמן אמר אז: "אם וויינט כן, "אז למה לא וואללה, וכל מיני דרדל'ה אחרים? הרי היום יש עשרה כאלה, ואם אין עכשיו יותר אז יהיו בעתיד. מי קובע את הגבול? איך נבדיל?".

אין לי היום וגם לא היתה לי אז תשובה מסודרת לשאלה הזו, "איך נבדיל?". וזאת למרות שניתן למצוא הבדלים גם בין בועז גולן לרות קרייתי (המשותף לשניהם: חסמו אותי בטוויטר, כנראה בצדק). לי נראה שהתשובה לשאלה "מיהו לא-עיתונאי" היא כמו התשובה הקלאסית לשאלה מהי פורנוגרפיה: אין הגדרה מסודרת, אבל תדע לזהות את זה כשתראה. להלן התעודה שהפקתי לעצמי לפני 20 שנה, לרגל האייטם. אין חדש תחת.

צבי אשכנזי עיתונאי?

יש מישהי מהמערכת של זצ, פה ליד, שרוצה לעשות חשיפה לסיפור לפיו אני צבי אשכנזי. לא הצלחתי לשכנע אותה שאין מצב שזה נכון – יש לי אגו די עבה, ובפעם הקודמת שניסיתי להרים ניק ברשת זה החזיק שלושה שבועות ואז הפכתי אותו לשם היוזר שלי בכל מקום (ערס פואטי). בכל מקרה, רק מעדכן שבטור הקודם של צבי התפרסמו שני איחולי יום הולדת לאנשים שכבר אינם עמנו על הפלנטה. בכסית קיבלנו אחריות תקשורתית מלאה, התנצלנו עמוקות עמוק בלב, ומחקנו את הפאדיחה כאילו לא היתה.

לפני סיום

https://twitter.com/Kobaiko/status/1350452253199659012