מדיה, על סדר היום

מי קובע מיהו עיתונאי? האיגוד הישראלי לעיתונות תקופתית נגד ארגון העיתונאים

ג'ק למון וולטר מתאו ב"כותרת ראשית" (במאי: בילי ויילדר), בימים שהיה ברור מיהו עיתונאי ג'ק למון ווולטר מתאו ב"כותרת ראשית" (במאי: בילי ויילדר), בימים שהיה ברור מיהו עיתונאי

לבית משפט השלום בתל אביב הוגשה תביעה של יו"ר ומנכ"ל עמותת האיגוד הישראלי לעיתונות תקופתית נגד ארגון העיתונאים בישראל, בגין לשון הרע, בסך 300 אלף שקלים. על פי התביעה, אותה הגישה באת כוחם של התובעים, ד"ר שני רופא, הנתבעים שלחו מכתב התראה לפני תביעה בו הטעתה במתכוון את המכותבים מתוך כוונה ברורה להלך אימים על התובעים.

על פי התביעה, ארגון העיתונאים בישראל שלח מכתב התראה טרם נקיטת הליכים משפטיים, שכותרתו ״יצירת מצג שווא בנושא פעילות האיגוד הישראלי לעיתונות תקופתית וזהות חבריו״. מדובר במכתב שנשלח לעוד אנשים פרט לחברי האגוד, ומשום כף מדובר בפרסום של לשון הרע.

מהמכתב עלו, על פי הנטען, אמירות בגנותם של התובעים, כמו גם טענה כי התעודות המופקות על ידם הינן תעודות פיקטיביות לכאורה, וטענה בדבר בהעדר סמכות, או מצג שווא וטענות בדבר פגיעה בעקרונות יסוד של התנהלות הוגנת וסבירה, ואף הטעיה.

"לאחרונה", נכתב באותו מכתב, "נודע לנו כי העמותה שבראשה אתה עומד מציגה עצמה כמי שמייצגת עיתונאים, ובין היתר מנפיקה 'תעודות עיתונאי' לחבריה, גם אם אינם עיתונאים, ואף שולחת נציגים למועצת העיתונות על תקן של 'נציגי עיתונאים'. מבדיקה שנערכה על ידינו, מדובר במצג שווא, שכן רבים מהנושאים ב'תעודת עיתונאי' מטעם העמותה והחברים בה אינם, הלכה למעשה, עיתונאים. אפילו יו״ר האגוד עצמה כלל אינה עיתונאית, ונכונים הדברים גם לחברים רבים בוועד המנהל של העמותה".

עוד נכתב במכתב ההתראה: "אם וככל שהדברים נכונים, ולמרבה הצער יש לנו אינדיקציות כי כך הוא הדבר, הרי נראה כי יש בהתנהלות האמורה כדי פגיעה במעמד וביכולת התפקוד של העיתונאים בישראל, שאותם ארגון העיתונאים מייצג, וזאת באמצעות הצפה של תעודות עיתונאי פיקטיביות לכאורה וייצוג עיתונאים ללא כל סמכות או בסיס".

נערתו ששת
קארי גרנט ורוזלינד ראסל ב"נערתו ששת" (במאי: הווארד הוקס). עוד קלאסיקה על הימים בהם עיתונות היתה מקצוע מכובד, ורומנטי

בתגובה לכך נכתב בתביעה כי עמותת האיגוד הישראלי לעיתונות תקופתית הוקמה עוד ב-1962 כאיגוד העורכים של כתבי-העת בישראל, בעוד שארגון הנתבעת יוסד רק בינואר 2012. "כידוע", נכתב, "איגודי העיתונאות בכללותם אינם גופים סטטוטוריים, ומשכך, אין ממש באשר נכתב במכתב ההתראה, קל וחומר, מדובר בניסיון הפחדה, המשול לימי האופל, ולא מעבר לכך. ואף אפשרה לנתבעת לחזור בה ממכתבה לעיל".

מאחר שבמכתב התשובה לא התייחסו הנתבעים באופן מפורש והכחישו באופן מוחלט את הטענות כלפיהם, הוחלט להגיש את התביעה נגד ארגון העיתונאים בישראל. בתביעה נטען על ידי עו"ד שני רופא כי בארץ קיימים ארבעה ארגונים המנפיקים תעודות עיתונאי, כולם חוקיים, ומשכך הרי שאין מדובר בגוף סטטוטורי. בנוסף, ארגון העיתונאים מייצג את העיתונאים רק בעניין הסכם השכר הקיבוצי מול ההסתדרות, ולא דבר מעבר לכך.

"התובעים", כך לפי התביעה, "יטענו כי מעשיה, רשלנותה ומחדליה של הנתבעת, מהווים מיסודם עוולות על-פי חוק איסור לשון הרע, דבריה הכתובים של הנתבעת כלפי התובעים, נשוא כתב תביעה זה, מהוות לשון הרע מהסוג אשר יש לראותו כחמור במיוחד, כאשר ייעודו לפגוע במשלוח ידם של התובעים, בעיסוקם, כמו גם לבוז, ללעג ולהשפלה, ופוגע בהם בכוונת מכוון, ביודעין ובחוסר תום לב גמור".

עוד טוענת עו"ד רופא כי "התובעים יטענו כי רשלנותה של הנתבעת, בכך שמודעותה כי אין אמת בנכתב, תוך התעלמות מהעובדות, והמבחנים הרלוונטיים שנקבעו בקשר עם עילת הרשלנות. יתרה מכך, העובדה כי כוונת הנתבעת הייתה להטעות ובמתכוון, מהווה רשלנות במדרג הגבוה של העבירה".

נמשיך לעקוב.

"אין מדובר בגוף סטטוטורי" | ד"ר שני רופא
שתף את הכתבה ב:

צרו איתנו קשר בנוגע לכתבה:

    נגישות