אילוסטרציה
בעיקר בתקופה זו, המכונה תקופת מגיפת הקורונה, מתחדדות השאלות והתהיות בנושא מעברים. מעברים מחוסר שיגרה לשיגרה, או שיגרה מדומה, או המעבר ממסגרת אחת לאחר, המעבר מוודאות לאי וודאות – ובכלל מה עושים עם המעברים הקיצוניים, שמלווים אותנו כבר יותר משנה וחצי.
למעשה, נגזר עלינו, בני האנוש, לחיות במעברים בין תקופות גיל ובמעברים ממסגרות למסגרות, מגורים, מקומות עבודה ועוד. עצם המודעות וההכרה ששינוים הם חלק מחיינו, וההבנה שיש מספר פעולות ומחשבות שמסייעות במעברים, יקדמו אותנו ואת ילדנו לשימוש במעברים להתפתחות מיטיבה.
עבור הילדים שזה עתה סיימו את המסגרת החינוכית שהתנהלה בגני ילדים, יש סימני שאלה גדולים: מה זה בית ספר? האם אפשר לשחק? ואם כן מתי אפשר לשחק? מי יהיו החברים שלי? איך אמצא את הכיתה שלי? מה זו הפסקה? היכן הם השירותים? ועוד.
הילדים שעולים לכיתה א, נתקלים, על-פי רוב, בהתרגשות גדולה מהסובבים אותם, ובציפייה גדולה שיהיה להם כייף בכיתה א. הילדים, מחזיקים בראשם פער בין המחשבות שלהם לבין הציפיות והאמירות בסביבתם. פעמים רבות, אין מקום לפחדים ולחששות, ואין מקום לדאגות של הילדים. ההורים נוטים להתמקד רק בהכנה לבית הספר בתחומים שקשורים למיומנויות קוגניטיביות: קריאה, כתיבה, חשבון.
- מתן לגיטימציה: יש לזכור שכל תקופת מעבר היא תקופה של ריק, של פרידה תהליכית ממה שהיה, ומחשבות מדאיגות, ואולי מפחידות מהלא נודע. מתן לגיטימציה לתקופת ריק זו תאפשר לילד.ה לעבד את הרגשות המעורבים שלהם ושיתוף הילדים בחוויות מעבר שלכם ההורים. הורים יקרים, שתפו ותחלקו עם הילדים שלכם את ההרגשות שלכם כשאתם במעברים. בד"כ, הילדים סופגים את האווירה הביתית ללא מילים, וקרוב לוודאי שמה שאתם מרגישים במעברים יעבור לילדיכם בלי מילים. רוב בני האדם צריכים להתרגל למצב חדש. עצם השיתוף עם הילד, יסייע לו להבין את מה שהוא מרגיש בפנים אך מתקשה לתמלל במילים.
- עידוד יצירת ושימור קשרים חברתיים: המשאבים החברתיים הם הכוח המשמעותי להתמודדות עם קשיים. הבסיס הרגשי האיתן והיציב שואב את מקורותיו מיחסי אמון הנבנים תוך כדי יצירת קשרים חברתיים איתנים. ברגעים של קושי ומשבר, עידוד או משחק עם חבר.ה קרובה יכולים להקל ולסייע במציאת פתרונות לקושי. אולם, האחריות היא בידי ההורים. צרו מפגשים, עודדו את הילדים למפגשים חברתיים מיטיבים, כלומר עם ילדים שמפגינים חברות אמת. למדו את ילדיכם, לעודד חברים, להוריד את עוצמת התחרותיות עם בני גילם והסביבה.
- זמינות ונוכחות: היו זמינים ונוכחים עבור הילדים. במעבר, בטח ובטח בגיל הרך, ההורים הם העולם המלא שהילדים נושאים אליו עיניים. התגובות שלכם נמדדות ונספגות בהבנה הרגשית, החברתית והקוגנטיבית אצל ילדיכם. נוכחות רציפה, של אחד ההורים ובתורנויות מסייעת לילד לחלוק את הרגשות, להרגיש שההורים בסביבה ויש על מי לסמוך. הנוכחות צריכה להיות מלאה. כן כן, שוב ענייני המסכים. עבודה בבית עם מסך לא מסייעת לילד וגם לא להורה, אלא יוצרת מתחים רבים. לכן, הקצו זמנים לעבודה שלכם מול המסך או למשחקים של הילדים מול המסך, ובזמן הארי, שוחחו, קראו ספרים, שחקו עם ילדיכם.
- סדר יום ברור וידוע מראש. גם בשיגרה ובעיקר במעברים, יצירת סדר יום ברור וידוע מראש מאפשר לילדים שקט, המון שקט. כמובן שיש מקום לגמישות ושינויים בסדר היום, אך הבסיס האיתן של זמן להכנת שיעורים, זמן לארוחות, למשחקים למפגש עם חברים וזמן שינה, יעזרו לילד להרגיש שעולמו יציב גם בתקופה של שינויים. נכון, יתכנו קשיים, אך בסיס איתן מאפשר לילד לסגל לעצמו התמודדות יעילה, כי הוא יוכל לתכנן לעצמו את נקודות ההפגה באמצעות הזמנים הידועים לו מראש. כך למשל: זמן מפגש עם ההורים, יאפשר לילד לחלוק את החוויות, ההצלחות והקשיים.
בהצלחה בכיתה א'!
הכותבת היא מומחית בתקשורת בינאישית ויחסים, חינוך ומשפחה. מרצה במרכז להורות ומשפחה מכללת קיי
