הבחינו בין גמילה מפיפי וגמילה מיציאות. יש ילדים שיעברו את שניהם ביחד ללא בעיה, ויש ילדים אצלם ייווצר פער בגמילה מהפיפי ובין הגמילה מהיציאה. חשוב להבין שהקושי בגמילה בכלל הוא בניתוק מהרצפה בזמן הישיבה על האסלה. בגלל הניתוק מהרצפה רצוי להשתמש בסיר או ישבנון עליו יכול הילד להניח את הרגליים. אם הילד נגמל מפיפי אבל עדיין מתקשה ביציאות, ומבקש להמשיך לעשות שימוש בחיתול, נסו לאט ובהדרגה לייצר עבורו מוטיבציה גם לישיבה "ארוכה" בשירותים. כך, למשל, ניתן להקריא סיפור תוך-כדי, ובכך לייצר לילד חוויה חיובית הנקשרת לעשיית הצרכים בשירותים בצורה בוגרת.

הבחינו גם בין גמילה ביום וגמילה בלילה: בקרב רוב הילדים, המוכנות לגמילה בלילה היא שונה מהגמילה ביום. אין צורך ולא רצוי למהר עם גמילה בלילה, וגם אסור להפסיק לתת לילד לשתות בשעות הערב רק בכדי להימנע מהרטבת לילה. גם לגמילת לילה ילד צריך להיות מוכן ובשל, וגם פה כדאי לייצר תגובות מונוטוניות סביב בריחת פיפי בלילה, לא לכעוס, לא לעשות מזה סיפור, להחליף ולהחזיר לישון. גם פה האחריות צריכה לעבור לילד, אבל חשוב לבדוק שהוא בשל ומוכן לגמילה בלילה.

הורים רבים שואלים אותי לא פעם האם נכון ולגיטימי לתת פרס לילד על השגת יעד בגמילה מחיתול. אני חושבת שכאשר ילד מצליח במשהו, מגיע לו על זה חיזוקים ואפילו פרס, אבל גם טבלת והדבקת מדבקה בכל יום שהצליח, יכולה להיות פרס שימחיש לילד את החיזוקים על ההצלחות שלו, וזה בהחלט חלק חשוב בתהליך הגמילה. זכרו שהילד (כמו כל אחד מאתנו), זקוק לחיזוק ולעידוד על ההצלחות שלו וגם על הניסיונות שלו, כל עוד נושא הפרסים לא הופך ל"אישיו" בפני עצמו או למשא ומתן סחטני בין הילד להוריו.

חשוב מאוד לא לכעוס על הילד כש"בורח". כעס הוא יחס, אמנם שלילי, אבל הילד עלול לרתום את נושא הגמילה מחיתול על מנת לייצר "באז" סביבו ולהשיג את אותו יחס. ברגע שהוא זקוק לתשומת לב, במידה ויבחין שמדובר בנושא רגיש עבור הוריו, או נושא ש"מפעיל" /מרגיז אותם, הנושא יהפוך ל"אישיו".

כמו בתהליכי התפתחות רבים, גם בתהליך זה צפויה מעת לעת ריגרסיה = נסיגה בהישגים.. זכרו, רגרסיה כזו היא נורמלית, הילד מפנים את התהליך, ולעיתים בודק דרכו גבולות. חשוב להיות מודעים לכך, אבל להקפיד לשמר את אותן התגובות המונוטוניות והעקביות.

זכרו, משפטים תחרותיים בהם אני נתקלת לא פעם כמדריכת הורים, כמו "הבן שלה נגמל ביומיים", או "הבת שלה בת שנה ועשרה חודשים וכבר גמולה" חוטאים למטרה ואינם רלוונטיים – לכל ילד יש את קצב ההתקדמות שלו!, לחץ של הסביבה יכול רק ליצור עיכובים וחששות.

מעיין אטיה, מדריכת הורים ומנהלת בית הספר להורות "מעיין ההורות"
ליצירת קשר עם מעיין ולייעוץ פרטני: maayan.hahorut@gmail.com