"כשאחד ההורים לא רוצה לחסן את הילד, נטל ההוכחה מוטל עליו. שני ההורים אמורים להחליט לאחר תהליך של הידברות. אם השניים לא יגיעו להסכמה, סוגיה זו תגיע לכותלי בית המשפט לענייני משפחה ובית המשפט, הצד המסרב הוא זה שעליו מוטל נטל ההוכחה".

על בן הזוג הרוצה לחסן את הילד לא מוטלת חובת ההוכחה לטענותיו, בניגוד לבן הזוג שמתנגד לחיסון וחייב להוכיח למה דעתו מסוכן לתת לילד חיסון, וכן להמציא אישורים רפואיים בהתאם. בית המשפט יוצא בצורה מובהקת וחד משמעית לטובת החיסון, זאת בין היתר מכיוון שישנה החלטה של ארגון הבריאות העולמי ושל משרד הבריאות וממשלת ישראל בעניין. "במידה וההורה המתנגד לא הצליח לשכנע את בית המשפט, ברירת המחדל הינה לחסן את הילד", אומר עו"ד רוט, אך מסייג כי: "לא מדובר בהכרעה מחייבת מתוקף חקיקה. עד היום, מקור ההכרעה היה בפסיקות של בתי משפט לענייני משפחה, פסיקות אשר אינן מהוות הלכה משפטית מחייבת, ולכן ההכרעה בסופו של דבר תהא נתונה לבית המשפט לענייני משפחה אשר יכול להחליט בכל מקרה לגופו. במקרה של חיסון, נשקלת המידתיות בנזק מול התועלת ולכן צריך בית המשפט להפעיל שיקול דעת. אם החיסון עלול לסכן את הילד, או שמא הילד רגיש לאחד ממרכיבי החיסון, העניין יילקח בחשבון".

בידוד לאחר חזרה מחו"ל

נכון לעכשיו, ילדים וכל מי שלא מחוסן צריך להיכנס לבידוד של 14 ימים לאחר חזרה מחו"ל. אצל מי ישהו הילדים בתקופת הבידוד? על השאלה האם ישנה מדיניות ברורה להכרעה אצל מי מההורים ישהה הילד ששב מחו"ל וזקוק לבידוד, מסביר עו"ד רוט כי "דברים אלו אמורים להיות כלולים בהסכם הגירושין של הזוג. הסכם אשר מאושר בבית המשפט. בהסכם מפורט אמורים להיות כלולים כמה שיותר פרמטרים ומנגנונים שהזוג יפעל על פיהם במקרים כאלו. במידה שההסכם בין ההורים אינו מפרט אצל מי הילד שוהה במצב בו הוא חולה או זקוק לטיפול, בית המשפט יכריע בעניין על פי טיעונים ברורים כשבראשם השיקול העיקרי הינו טובת הילד. כאמור, אין חוק מפורש או החלטה גורפת בנושא. בית משפט מחליט בכל מקרה לגופו".