טיפת חלב. כשאנו שומעים או חושבים על חלוצים ומפעלים חלוציים, עולים בראש ברירות המחדל הגבריות המובנות מאליהן: ביצות, יתושים, מלריה, יישובי חומה ומגדל, פרדסים, מעדרים וטוריות. אלא שאחד מהמפעלים החלוציים הבולטים והמשמעותיים שהוקמו בארץ ישראל הוא פרי מלאכתן של נשים, שתרומתן להתפתחות היישוב ולבניין הארץ אינה פחותה ממפעל ההתיישבות, העלייה וההעפלה.
החודש מציינים מאה שנים להקמת טיפת חלב, שנקרא כיום תחנה לבריאות המשפחה (ובעבר "התחנה לאם ולילד"). כיום מוכרות התחנות כמקום בו מחסנים את התינוקות, שוקלים אותם ומקבלים מושג מסויים לגבי התפתחות הצאצא לפי אחוזונים. אבל בחודש יוני 1921, אז נפתחה התחנה הראשונה ברובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים, תמותת התינוקות בעיר היתה מזעזעת – ארבעה מבין חמישה תינוקות מתו בינקותם בשל תנאים סניטריים ירודים והיעדר מערכת בריאות מסודרת.
הנרייטה סאלד, בת למשפחה ציונית מארה"ב, ביקרה בארץ ישראל לראשונה ב-1909 והזדעזעה מהמצב הקשה בו שרויים תושבי היישוב הישן. כעובדת סוציאלית היא סברה שכדי ליישר את הגרף מוטב להשקיע ברפואה מונעת ובחינוך מאשר בתחלואה עצמה. היא סברה כי במקום להשקיע משאבים בתרופות ובתי חולים יש ללמד אמהות לטפל בילדיהן ולשמור על בריאותם. סאלד עמדה בראש ארגון הדסה, וב-1921, כתוצאה משיתוף פעולה עם ארגון ויצ"ו, נפתחה המרפאה הראשונה של טיפת חלב בארץ. עבדו בה רופאים ואחיות שהגיעו במיוחד מחו"ל למטרה זו, ובעלון ההדרכה שחולק לנשים נכתב "נקל לשמור על בריאות התינוק מאשר לרפא תינוק חולה".
מדי בוקר הניחו אחיות טיפת חלב סירי חלב על הכיריים על מנת לסייע לאמהות בהזנה, והתינוקות של אותם ימים זכו לאכול מבקבוק את החלב המפוסטר הראשון בארץ. כדי להפיץ את הבשורה ולהביא את הטיפול ליישובים נוספים ולציבור רחב יותר, הובאו חמורים שסחבו את האחיות ובקבוקי החלב שעליהם פתקים עם שמות התינוקות המצפים להם.
כאחות ראשית מונתה ברטה לנדסמן, ילידת אוקראינה שעברה עם משפחתה לארה"ב והוסמכה בה כאחות. ב-1920 עלתה לארץ ישראל והיתה בין הפעילות הבולטות בהפיכת טיפת חלב לרשת. כמו סאלד, אותה פגשה בארה"ב והושפעה ממנה, דגלה לנדסמן בהדרכת ההורים כמטרה העיקרית של הארגון ולאו דווקא חלוקת מצרכי מזון, ודאגה להרחיב את ההדרכות לשפות נוספות כמו גרמנית וערבית. את תחנות טיפת חלב דאגה להקים באזורי מצוקה ולא בקרב אוכלוסיה מבוססת.
דמות מרשימה נוספת היתה דר' הלנה כגן, רופאת הילדים הראשונה בארץ ישראל, שעשתה את עבודתה בהתנדבות. יתר על כן, כגן קנתה מכספה חלב פרות לאמהות שלא יכלו להניק והשתמשו בחלב עיזים, שאותן ימים היה זמין יותר מחלב פרה אך תינוקות התקשו לעכל. בהמשך, קנתה כגן, ושוב מכספה, פרה כדי להשתמש בחלבה להאכיל תינוקות. במאמץ רב, ועם השנים, רכשה את אמונן של נשים בירושלים, יהודיות, מוסלמיות ונוצריות, שהתקשו בתחילה לקבל אישה כסמכות בתחום הרפואה.
