הזיכרון האנושי יכול ללכת אחורה בערך עד גיל 3 – ושם הוא נעצר. אין לנו, ומעולם לא היה לאף אדם, זיכרון מימיו כתינוק. אנחנו יכולים לזכור מצוין אירועים רבים ולשאת אותם עמנו לאורך שנים, אבל לא מהשנתיים-שלוש הראשונות.
מחקר חדש מצא כי החלק שאחראי על הזכרונות ועיבודם במוח, ההיפוקמפוס, מתחיל להתפתח אצל תינוקות כבר בגיל שלושה חודשים. ההיפוקמפוס קשור גם לקליטת השפה אצל האדם, ועד שלא יתפתח במלואו, החוויות לא יעברו דרך מנגנון השפה, לא יעובדו במוח ולא יהפכו לזכרונות.
ההסבר הפשוט לכאורה טומן בחובו מהפכה קטנה, כי משמעותו היא שתינוקות יכולים "לייצר" מה שנראה כתחילתו של זיכרון אך אינם מסוגלים עדיין לשמר אותו כמה שאנו מכירים כזכרון; בעוד שהדעה הרווחת עד כה היתה שמוח התינוק פשוט אינו בשל ומוכן ליצור זכרונות. החוקרים טוענים כי תינוקות מסוגלים למה שהם מכנים "למידה סטטיסטית", אך כאמור לא זכרונות.
"למידה סטטיסטית" היא היכולת לזהות ולהבין תבניות שונות מהסביבה שלנו. מדענים חשבו כי למידה זו מתפתחת רק לאחר התפתחות הזכרון האפיזודי (Episodic memory), שעוזר לזכור אירוע מסוים. המחקר הנוכחי סותר תפיסה זו ומראה כי הלמידה הסטטיסטית מתחילה כאמור בשלב צעיר מאד בחיים.
"אחת התעלומות של תולדות האדם היא שאנחנו לא זוכרים כמעט כלום מימינו הראשונים ועד שנותינו הראשונות כילדים, אבל למרות זאת אנחנו לומדים המון, כולל שפה, אוצר מילים ודיבור בשפת האם, ללכת, לזהות חפצים, מפנימים נורמות חברתיות", אמר אחד מעורכי המחקר, פרופ' ניק טורק בראון. כדי לפצח את התעלומה, הציגו החוקרים שתי סדרות של תמונות לתינוקות בני 3 חודשים עד שנתיים, ובמקביל סרקו ב-MRI את מוחותיהם. בסדרה אחת היו תמונות אקראיות ובשנייה תמונות בעלות מכנה משותף ברור, פשוט וניתן להבנה.
החוקרים מצאו כי בעת הצגת התמונות בעלות התבנית הברורה, עלתה הפעילות בהיפוקמפוס ללא קשר לדרגת ההתפתחות שלו בעת הצגת התמונות. עוד עלה מהמחקר כי הפעילות בעת הצגת התמונות התרחשה בכל ההיפוקמפוס, ולא בחלק האחראי על הזיכרון האפיזודי. רוב הפעילות נצפתה בחלק הקדמי של ההיפוקמפוס, אזור שלא קשור למנגנון הזיכרון האפיזודי, שמתפתח במקביל להתפתחות המוח בשנים הראשונות לחיים. החוקרים ציינו כי "למידה סטטיסטית מתבצעת בהיפוקמפוס בדרך שעוקפת או מדלגת על הזיכרון האפיזודי. בכך תומך ההיפוקמפוס בלמידה הסטטיסטית בקרב תינוקות לפני שמתפתחת הלמידה האפיזודית".
"עם הזמן, אנו מתחילים לאחסן זכרונות במוח", ציין טורק בראון. "אבל המחקר שלנו הראה כי גם אם איננו זוכרים דבר מימי ינקותנו, החוויות נצרבות ונזכרות בדרך שמאפשרת לנו להשתמש בהם בעתיד".
