שמחה טובה לא רק לנפש אלא גם לגוף ולבריאות, ואפילו בגיל מבוגר. כך מראה מחקר חדש שנערך באוניברסיטה העברית בירושלים שהתפרסם בכתב העת The journal of Gerontology.
אי שם בשנת 1990 החל להתפתח "מחקר הזקנה הירושלמי" מטעם האוניברסיטה העברית, העוקב מאז ועד היום אחר 1,200 תושבי ירושלים ילידי 1920-1921, ובוחן מגוון היבטי הזדקנות כמו בריאות, תפקוד ומצב כלכלי וחברתי. במחקר חדש כחלק מפרויקט זה, החוקרים בדקו את המשמעות של אופטימיות והקשר שלה לתוחלת חיים בגיל הזקנה. האופטימיות נמדדה באמצעות שאלות הנוגעות לציפיות חיוביות לעתיד ולחוויות חיוביות. במקביל, החוקרים עקבו אחר הנבדקים במהלך השנים ואספו מידע מי נפטר ומתי. על פי מידע זה השוו בין אלו שהיו אופטימיים לאלו שלא היו אופטימיים ובדקו כמה נפטרו ומי מכל קבוצה נפטר יותר.
כשבדקו את הקשר בין האופטימיות בגילאי 85 ו-90 לבין תמותה, מצאו החוקרים שאופטימיות מאריכה חיים (או קשורה לתמותה מופחתת) אפילו בגילאים מאוחרים כמו אלו. בין קבוצות הגילאים 85-90 ו- 90-95 שנים נפטרו בהתאמה 33.2% (364/1096) ו-44.3% (236/533). ההישרדות לאחר 5 שנים הייתה גבוהה בקרב האופטימיים בכ-20% בגיל 85 ובכ-25% בגיל 90. כל ציוני האופטימיות הממוצעים ירדו מגיל 85 ל-90 (בין 0.5 ל-2 נקודות).
בנוסף, נמצא שגברים אופטימיים משמעותית מנשים: ציון האופטימיות היה 8.4 אצל גברים לעומת 7.3 אצל נשים בגיל 85, ו-6.3 אצל גברים לעומת 5.5 אצל נשים בגיל 95. הממצאים נותרו ללא שינוי לאחר שהוציאו מהמשוואה דיכאון ונבדקים לקויים קוגניטיבית.
"מדובר בנתון מפתיע שלא היה ידוע עד כה", מסביר ד"ר יורם מערבי. "ההסבר המשוער הוא שאופטימיות משפיעה על מנגנונים גופניים הקשורים לבריאות, כמו שיפור במערכת החיסון, ירידה בגורמי הסיכון הווסקולריים (לחץ דם, מחלות לב) ויש טענות גם לירידה בהתפתחות מחלות סרטן".
מחקרים קודמים הוכיחו שניתן לשנות תכונות כמו אופטימיות ופסימיות על ידי התערבויות התנהגותיות ופסיכולוגיות. באוכלוסייה המזדקנת במהירות ובאופן דרמטי כמו בישראל ובמדינות רבות בעולם, הבנת הגורמים לתוחלת חיים ובנוסף לאיכות חיים והדרכים לשפר את הזקנה ולהיערך להזדקנות מיטבית, קריטית ביותר. וד"ר יורם מערבי מסכם: "אופטימיות איננה בהכרח מאפיין אישיותי מולד, אלא משהו שניתן לפתח. לכן, חשוב שנחשוב על דרכים להחדיר מעט אופטימיות באנשים באופן כללי, מכיוון שזה יועיל להם".
