למה זה קורה?
אירוע לב בקרב צעירים מתחת לגיל 35 נובע לרוב מסיבה מולדת. מרבית אירועי הלב הפתאומיים בקרב אנשים בגילאי 35 ומעלה מתרחשים כתוצאה מטרשת עורקי הלב, דהיינו חסימת עורקים, שלא תמיד ידועה למתאמן ולא תמיד ניתן לגלותה בבדיקת ארגומטריה (בדיקת מאמץ), במיוחד בשלביה הראשוניים.

"הגיע אלי מטופל בן 43, ספורטאי, בעל מבנה גוף שרירי, שעשה בדיקת ארגומטריה כמה ימים קודם, שיצאה כביכול תקינה, אך הרופאה המליצה לו לעשות גם בדיקת CT לב. בינתיים המשיך הבחור להתאמן, וכבר בתחילת האימון הרגיש לא טוב והתמוטט. חבריו ביצעו בו החייאה והוא הועבר אלינו לבית החולים, כשהוא ללא דופק וללא הכרה. מסתבר שאחד העורקים היה חסום. לאחר כשבועיים שב הבחור להכרה מלאה ללא שום נזק. זהו ללא ספק נס רפואי שהיה לו", מספר פרופ' אריאל רוגין, מנהל מערך הלב במרכז הרפואי הלל יפה.

בעיה נפוצה נוספת אופיינית לאותם אנשים שלא עסקו בפעילות גופנית במשך עשרות שנים ופתאום, ביום אחד, התחילו להתאמן ולעסוק בפעילות גופנית מאומצת עד לכדי תחרויות, כגון חצי מרתון ומרתון. "אדם שמתחיל לעסוק בפעילות גופנית מאומצת ולא עושה זאת בהדרגה, נמצא בסיכון גבוה מאוד לאירוע לב. העומס המוטל על הגוף בכלל ומערכת הלב בפרט, שלא היו מורגלים לרמת מאמץ שכזו, מסכן משמעותית את האדם עד לכדי מוות ולכן אדם שמעוניין לחזור לפעילות גופנית לאחר שנים שלא עסק בכך או לחילופין, אדם שמעוניין להתחיל לבצע פעילות גופנית סדירה, צריך לעשות זאת בצורה הדרגתית, לאט לאט, תחת פיקוח מותאם", מסביר פרופ' רוגין.

האם אפשר למנוע את זה?
ההנחיה למניעה ראשונית של אירוע לב בקרב אוכלוסייה בריאה עם או ללא גורמי סיכון היא ביצוע פעילות גופנית בדרגה בינונית של כ- 150 דקות בשבוע או בדרגה בינונית-גבוהה במשך כ-75 דקות בשבוע. לאנשים שעברו התקף לב או נמצאים ברמת סיכון גבוהה, ההמלצה היא ללכת בקצב מהיר כ- 30-50 דקות במשך 3-4 פעמים בשבוע.

האם יש להגביל דופק?
בבדיקת מאמץ נקבע דופק מטרה על פי נוסחה כללית, מחסרים מ- 220 את גיל המטופל ומקבלים את דופק המטרה. (גיל המטופל-220). בבדיקת מאמץ כשהנבדק מגיע ל- 85% מדופק המטרה ואין שינוי באק"ג, ניתן לקבוע שהבדיקה תקינה, לדוגמה אדם בן 50, דופק המטרה שלו הוא 170. אם מגיע ל- 145 ואין שינוי באק"ג, ניתן לקבוע כי הבדיקה תקינה, דהיינו הסיכוי שיחווה התקף לב הוא מזערי.
ישנם מקרים של ספורטאים מקצועיים שהתמוטטו בזמן ריצה או במהלך אימון אופניים שגרתי, שגורמים לאנשים לתהות מה הסיבה לכך. "שריר הלב של ספורטאי מקצועי עובר שינויים של התעבות (היפרטרופיה). כתוצאה מכך חלים שינויים באופן ההתכווצות החשמלית של שריר הלב. בחלק מסוים של המתאמנים הללו עלולות להופיע הפרעות בקצב הלב מסוג פרפור עליות. ניתן לייחס מצב זה לעובדה שאותם ספורטאים מעלים דופק לרמה גבוהה מאוד במשך זמן ממושך- דבר המקשה על תפקוד הלב ויוצר עומס משמעותי. אומנם אין תשובה חד משמעית מהו הדופק המומלץ שכדאי להגיע אליו לפרק זמן ממושך, אך כל אדם צריך להציב לעצמו את הגבולות שמתאימים לו, כלומר לשמור על דופק מטרה תוך עליית הדופק לפרקים קצרים (פיקים)", מציין פרופ' רוגין.

ניתן להשוות את גוף האדם למנוע של מכונית. במכונית יש מד סיבובי מנוע והמחוג מצביע על צבע אדום כאשר עולים למהירויות גבוהות. גם במכונית טובה בעלת נפח מנוע גדול, לא ניתן לנסוע במהירות 170 קמ"ש עם מד סיבובי מנוע גבוה במשך 20 דקות ברציפות. מדי פעם צריך להאט את הקצב ואז לעלות שוב. כך גם לגוף האדם יש רמת סיבולת מסוימת. לא ניתן להישאר לאורך זמן ממושך בדופק מקסימלי שכן מערכת הגוף לא תמיד יכולה לשאת את המאמץ הדרוש לכך, דבר שיכול להסתיים באירוע לב קטלני עד לכדי מוות, מוסיף פרופ' רוגין.

לסיכום, גם אם אתם ספורטאים מנוסים, מומלץ לשמור על רמת דופק סבירה לאורך זמן עם העלאת הדופק לפרקי זמן קצרים על מנת שלא ליצור עומס על הלב. אם אתם מאלה המעוניינים להתחיל לעסוק בפעילות גופנית סדירה, מומלץ שתעשו זאת בצורה הדרגתית ומבוקרת, בהתאם לקצב האישי שלכם.