מעבר לענייני קורונה ווריאנטים חדשים, הפוליטיקה היתה חיה וקיימת בטורניר הזה יותר ממה שהורגלנו בטורנירים גדולים וזה התבטא בדרכים רבות – מהשימוש בדגל הגאווה שהביך את אופ"א (ארגון העל של הכדורגל האירופי) ובעיקר חשף את צביעותו כארגון שמדבר על פתיחות ו'משחק של כולם' ומנגד סרב לאפשר לגרמניה להאיר את האצטדיון במינכן בצבעי הגאווה וכן משתף פעולה עם הרשויות באזרבייג'ן ובמזרח אירופה שאסרו על הנפת דגלי גאווה ביציעים. את הפוליטיקה אפשר למצוא בלי סוף – מהלוגו הלוחמני על חולצות אוקראינה, דרך הבעיות החברתיות בנבחרת הצרפתית ועד להתעסקות בנבחרות ששחקניהם הסכימו לכרוע ברך לפני משחקים כדי 'להילחם בגזענות' לעומת נבחרת ששחקניהן סרבו למנהג כריעת הברך בטענה שהוא מקטב, פרובוקטיבי, מיצה עצמו ומרחיק אוהדים.

לא חסרים נושאים מקצועיים מרתקים ביורו הזה שאוהדי כדורגל מדברים עליהם – משיא השערים האדיר שנשבר בטורניר גדול, שיא בכמות הפנדלים שהוענקו ביורו, שיא בכמות הגולים העצמיים ועוד תופעות רבות ברמה הטקטית. וכריסטיאנו רונאלדו אחד. אבל נושא אחד שמעניין גם אנשים שאינם חובבי כדורגל גדולים הוא השפעת חדירת הטכנולוגיה לכדורגל, שופטי הווידאו (VAR), שאמורים לצמצם את הטעויות הקריטיות בכדורגל.

עדיין רק כלי עזר

היישום של שימוש ב-VAR ביורו הזה היה טוב, יעיל, מהיר ואיכותי בהרבה ביחס למונדיאל 2018 שנערך ברוסיה לפני שלוש שנים, אז נעשה שימוש ראשון בטכנולוגיה בטורניר בינלאומי גדול והיו הרבה חריקות, בעיות וטענות. ניכר שביורו 2020 נמנעו מספר טעויות קריטיות בזכות השימוש בשופטי וידאו, מרבית ההחלטות התקבלו במהירות רבה בלי עצירות מעצבנות מדי וכמו כן ראוי לברך שלא נעשה שימוש יתר בטכנולוגיה אלא רק במצבים בהם באמת היא נדרשה לפעול.

ואחרי כל המחמאות, עדיין נבחרת אנגליה זכתה לפנדל מפוקפק שהעלה אותה לגמר על חשבון דנמרק, לדאבונם של הדנים החביבים ושל שוחרי הצדק הספורטיבי. שופטי ה-VAR היו צריכים להתערב, לשלוח את השופט לראות בעצמו את ההכשלה שלא ממש היתה, ולבטל את הפסיקה. זה לא קרה, אנגליה זכתה מן ההפקר ולפחות יותר אנגלים עכשיו יאהבו את מערכת ה-VAR.

https://twitter.com/duane_der/status/1413450818250973185

האירוע הזה בחצי הגמר בוומבלי לעיני 60 אלף איש היווה תזכורת חשובה שגם בעידן של שימוש בטכנולוגיית וידאו כדי לסייע לשיפוט, עדיין אי אפשר למנוע טעויות שיפוט בכדורגל באופן מוחלט. אין בכוחה של הטכנולוגיה למנוע טעויות אנוש גורליות. ובסופו של דבר עם כל הכבוד לטכנולוגיה, היא רק כלי עזר. את ההחלטות מקבל צוות השופטים ובסופו של דבר, שיפוט בכדורגל מתבסס על שיקול דעת של השופט. רוב עצום של החלטות השיפוט במשחק אינם ברורות במאה אחוז אלא ניתנות לפרשנות של השופט – לא כל מגע מצדיק שריקה לעבירה למשל, יש שופטים שמרבים לשרוק על כל דבר ויש אחרים שמשתדלים לתת למשחק לזרום ולשטוף עם מה שפחות שריקות.

אז לכל מי שחשב שבעידן השימוש בווידאו מחלוקות השיפוט ייעלמו, כבר מזמן ברור שזה לא יקרה. ומספיק להושיב שני אוהדי כדורגל מול מסך כדי לראות כמה הם חלוקים זה על דעתו של האחר לגבי שריקות והחלטות שיפוט.

הורגים את המורשת של פלאטיני

מה הקשר בין מבנה היורו הנוכחי לבין הספקות על טכנולוגיית ה-VAR? מישל פלאטיני, שחקן העבר האגדי.

כל טורנירי היורו הקודמים נערכו במדינה מארחת או מקסימום שתי מדינות שאירחו ביחד, אלא שלכבוד ציון 60 שנה לייסוד אליפות אירופה בכדורגל (1960 היה היורו הראשון), החליט פלאטיני בעת כהונתו כנשיא אופ"א בשנת 2012 להוביל מהלך היסטורי של טורניר ראשון שיתפרס על פני אירופה כולה. ואכן יורו 2020 נערך ב-11 אצטדיונים ב-11 מדינות שונות, והיו כבר מי שראו בקורונה כסוג של קארמה שמיימית ונקמה אלוהית ברעיון לפזר אירוע כזה ולרוקן אותו מהקסם המיוחד שלו.

פלאטיני היה ונותר גם גדול מבקרי מערכת ה-VAR וכל עניין שופטי הווידאו. "אני נגד VAR, אני חושב שמדובר בערימת חראה ולצערי ניאלץ לחזור אחורה", אמר הצרפתי בראיון לפני שנה לרשת 'ראי' האיטלקית, "אני צריך חצי שעה כדי להסביר מדוע המערכת לא פותרת בעיות".

יש עדיין אוהדי כדורגל רבים שנמצאים בצד של פלאטיני, הטענות כלפי ה-VAR הן לא רק על מידת התערבותו והשאלה עד כמה הוא הופך את המשחק ליותר צדק, אלא גם העובדה המהותית ששימוש ב-VAR הרגה את אלמנט הספונטניות בכדורגל. אתה חוגג שער בטירוף ביציע ואחרי 2 דקות הוא מבוטל.

ועדיין בשורה התחתונה ולמרות הטעות הקשה של VAR במשחק חצי הגמר בין אנגליה לדנמרק, עוד ועוד אוהדי כדורגל מבינים שיש פחות טעויות קריטיות בזכות טכנולוגיית הווידאו כפי שנראה בלא מעט החלטות חשובות במהלך הטורניר.

האירוניה הגדולה היא שאליפויות אירופה הבאות כבר יתקיימו במדינה מארחת אחת ולעומת זה מערכת ה-VAR צפויה להמשיך ללוות אותנו בכל טורניר גדול. אין מכת מוות גדולה מזו למורשת פלאטיני.