עולם

הישרדות מיאמי: ניצול מהבניין שקרס מתאר את רגעי המצוקה הקשים

הבניין שקרס במיאמי

כשמספר המתים שזוהו בצמד הבניינים שקרסו עלה לתשעה, תוך שנמשכים החיפושים אחר נעדרים נוספים, מתחילות לצוץ עדויות מרגשות וקורעות לב מעדי ראיה ונוכחים באזור בזמן האסון. סטיב רוזנטל, בן 72 שהתגורר במתחם שקרס, התראיין ל'ניו יורק פוסט' וסיפק תיאורים מצמררים לגבי מה שהתרחש שם. לדברי רוזנטל, הוא שמע את שכניו המבוהלים צורחים: "עזרו לנו, תוציאו אותנו מכאן" בזמן שהבניין קרס סביבם.

רוזנטל תיאר את רגע קריסת הבניינים שארע ביום חמישי ב-1:30 לפנות בוקר כ"מכת הרעם הכי גדולה ששמעתי בחיי". לדבריו, "חמש שניות אחרי הרעש, המיטה והחדר החלו לרעוד. חשבתי שאני חולם". רוזנטל, שעובד בתעשיית הפרסום והבידור, הועבר בינתיים כמו שורדים נוספים מהאסון, למלון מאריוט במיאמי ביץ' – שהוכן במיוחד לקראת המפונים מהבניינים.

"אבק כבד החל להישפך מהתקרה וגרם לנו לרוץ לעבר המסדרון", העיד רוזנטל. שם במסדרון הוא ראה תקרה שקרסה מטה וזעקות שבר של השכנים שנלכדו תחת ההריסות. "שמעתי אנשים צועקים, 'תעזור לי' 'תעזור לי' 'תוציאו אותי מפה'", נזכר רוזנטל, "אני מכיר את האנשים האלה, הם השכנים שלי. אלה דברים די עצובים".

רוזנטל תיאר את הרגעים הקשים ומותחי העצבים בזמן ששמע את השכנים נלחמים על חייהם וחשש מאוד שהיחידה מעליו תקרוס ותקבור גם אותו. רוזנטל התגורר בחלק הבניין שקרס חלקית, והצליח לשרוד את האסון בשכונת סרפסייד. הוא כינה את הישרדותו "נס", ותיאר כיצד כל יחידות הדיור שראה בדרכו החוצה מהבניין היו הרוסות וקרסו. רוזנטל הביע תסכול שלא היה מסוגל לסייע לאחרים, אלא רק להציל את חייו: "אתה לא יכול לעשות שום דבר בגלל שכל הבטון וחומרי הבניין קרסו וזה כבר לא תלוי בך", הסביר, "קריסה של יחידה נוספת וגם אני מת".

וכך הצליח רוזנטל למזלו לברוח בין גושי בניין, עפר ואבק מחניקים, חלקי מתכת וחורבות בניין שהמשיך להתפרק ואיים לקרוס עליו בכל שניה. למזלו הרב, יחידת הדיור שלו הייתה נפרדת משאר היחידות בקומה השביעית. בתקרת ביתו נותרה מתכת מעוותת, שלמזלו לא הובילה למיטוט דירתו. רוזנטל כינה את אותה פיסת מתכת "הקלשון של השטן": "פתחתי את הדלת וזה מה שראיתי. חתיכת מתכת שהזכירה לי את הקלשון של השטן והיא נשקה ממש ליחידת הדיור שלי". רוזנטל רץ במהירות חזרה לדירתו כדי להחליף בגדים, ולקחת אתו בגדים ומטלטלין שהספיק, ואז נעמד על מרפסת דירתו והמתין לחילוץ.

"ממש פחדתי", נזכר רוזנטל, שנופף בידיו בכל הכוח כדי שאנשי החילוץ וההצלה ישימו לב לנוכחותו. "לפתע פתאום אני מביט החוצה מהמרפסת ויש שם 40-60 משאיות כיבוי אש. זה נראה כמו טירוף. הם צעקו לעברנו: 'אתם חייבים להתפנות, אנחנו באים לחלץ אתכם'. עד מהרה לוחמי אש שטיפסו על מנוף אספו אותי ועוד כמה אנשים, והורידו אותנו למטה למקום בטוח".

רוזנטל התגורר ביחידה 705, עם שני חדרי שינה ושני שירותים, טען שמעולם לא היה מודאג לגבי מצבו של הבניין עד להתרחשות האסון: "ראיתי סדקים במרפסת והיו צריכים לבצע שיפוץ ותיקונים כבר לפני כמה שנים, אז יתכן שהיה כאן אלמנט של הזנחה". לסיכום רוזנטל הזכיר את הוריו המנוחים כשאמר: "תודה לאל שאני חי, אני מאמין שהורי חיפשו אותי".

רוזנטל עסוק כעת בגיוס כספים וסיוע לניצולים אחרים (נאספו כבר רבע מיליון דולר לטובתם) וניחומים של משפחות שאיבדו את קרוביהם, וכן בתביעה שהגיש כמו שאר תושבי הבניין נגד אלה שהיו אחראים למצבם של הבניינים.

שתף את הכתבה ב:

צרו איתנו קשר בנוגע לכתבה:

    נגישות