אחרי הזוועות אתמול, אולי כדאי שתחליטו באיזה צד אתם רוצים להיות

ימי מלחמה מערבבים לנו את הדעות והזהויות. זה זמן שבו תחושת השייכות לקבוצה שלנו מתחדדת ואנחנו מחפשים אחדות עם הדומים לנו. הלינצ'ים אתמול מבהירים לאיזו קבוצה אני לא משתייכת
דו קיום

כולנו צפינו אמש באלימות המשתוללת ברחובות. בזוועות שביצעו פורעים בבת-ים, לוד, עכו ועוד. צופים בחרדה במתרחש וכבר לא יודעים מה להרגיש ומה לחשוב. על מי לכעוס, ממי לפחד, למי להפנות את הזעם. כשהרוחות מתלהטות, קבוצות ההשתייכות מגביהות חומות סביבן ורבים מאתנו מחפשים את הזהות האישית שלנו בכל הסיפור. לקונפליקטים ולמלחמות יש נטייה לגרום לאנשים להתבצר בקבוצה שלהם, לפמפם תחושת צדק ולגיטימיות להילחם באחר. אבל השאלה היא איך אנחנו מגדירים את ה”אנחנו” וה”הם” שלנו?

האם החלוקה היא לפי הדת והלאום, או על פי עולם הערכים? האם בהכרח אני כורכת את גורלי עם כל מי שהוא בן הלאום שלי, גם אם מדובר באדם אלים שמכה אנשים מזדמנים ברחוב, בשם הגורל המשותף של העם היהודי אליו אני שייכת, או שמא אולי דווקא ה”אנחנו” שלי כולל בתוכו את מי שלא בהכרח חולק איתי מסורת ודת, אבל מייחל כמוני לשקט ושלום.

אני מזמינה אתכם לחשוב טוב טוב, מה מגדיר אתכם טוב יותר. וחשוב מזה – מה יקדם אותנו לעבר חיים של שקט ושלווה. הרשתות החברתיות מלאות בוויכוחים אינסופיים לגבי הזכות למתוח ביקורת עצמית, הזכות לחוש אחדות גורל עם מי שנמצא לכאורה, מצדו השני של הסכסוך, ומכל עבר מתעופפות הזמנות להצטרף לכל מיני סוגים של… פעילויות.

אז נסו לחשוב באמת, מה יקדם טוב יותר את האינטרסים שלכם. מה יתרום לעתידם של ילדיכם, נכדיכם וכן, גם העם שלכם.
זה:

אחרי הזוועות אתמול, אולי כדאי שתחליטו באיזה צד אתם רוצים להיות

 

אחרי הזוועות אתמול, אולי כדאי שתחליטו באיזה צד אתם רוצים להיות

או אולי אלה:

אחרי הזוועות אתמול, אולי כדאי שתחליטו באיזה צד אתם רוצים להיות

אחרי הזוועות אתמול, אולי כדאי שתחליטו באיזה צד אתם רוצים להיות

אחרי הזוועות אתמול, אולי כדאי שתחליטו באיזה צד אתם רוצים להיות

כן, יש פה מלחמה בין שני צדדים, זה נכון, אבל לא שני הצדדים שאנו נוטים להגדיר.

בסופו של דבר המלחמה האמיתית היא בין מחרחרי המלחמה, בני שתי הדתות, לבין אלו שרוצים פה חיים משותפים. אלו שתי הקבוצות שמתקיימות פה. מחוללי הפוגרומים נגד יהודים ונגד ערבים חד הם. מציתי השנאה והמסיתים משני הצדדים, חד הם. ומול אלה אנחנו צריכים לעמוד ולהילחם. וחשוב שנזכור – הפורעים הם מיעוט. למרות נוכחותם הדורסנית, הן בתקשורת והן במרחב הציבורי, רוב הציבור – יהודים וערבים – יושב בבית וצופה בחרדה במתרחש.

הקריאה לאחדות שנשמעת מכל עבר היא מוצדקת, השאלה עם מי להתאחד. תבחרו אתם את התשובה.

אני סבורה שהדרך הנכונה היא להשמיע את קולם של אלו שבוחרים בשלום, משני הצדדים. שוחרי החיים המשותפים, משני הצדדים, יהודים וערבים. יש למצוא את אלה, שכמוני וכמוך רוצים חיים בשלום, לתת רוח גב זה לזה. גם אם קשה, גם אם מדובר בסנטימנט שהולך ונשחק, זו התקווה היחידה. לשם צריך להיות מופנה הזרקור. מאתמול מתארגנות יוזמות שונות להפגנת סולידריות ועמידה משותפת של יהודים וערבים – בגשרים ובצמתים ברחבי הארץ, ליד הכנסת, חלוקת פרחים בבתי חולים, הדלקת נרות משותפת ועוד. את זה חייבים לעודד.

 

אתר zets.co.il עושה כל מאמץ לאתר זכויות על תמונות וסרטונים המתפרסמים בו. אולם לעיתים התמונות והסרטונים מופצים ברחבי הרשת ולא מתאפשרת הגעה למקור החומר הויזאולי, לכן בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר red@zets.co.il
אחרי הזוועות אתמול, אולי כדאי שתחליטו באיזה צד אתם רוצים להיות אחרי הזוועות אתמול, אולי כדאי שתחליטו באיזה צד אתם רוצים להיות
נגישות