השקרן, המגלומן והמדען: פרסי ישראל האלטרנטיביים

בכל שנה זוכים המצטיינים בתחומים מסוימים בפרסי ישראל, אבל מה עם שמקבלים ולא באמת עושים? השנה החלטנו להעניק גם להם פרסים

בכל שנה מחולקים פרסי ישראל לאנשים בולטים בשלל תחומי החיים. החל באלו שנתנו את גופם, בריאותם וחייהם עבור המדינה דרך מדענים וחוקרים פורצי דרך ועד דמויות שהביאו כבוד למדינה בתחומים אחרים כמו ספורט, תרבות וכו’.

רק מגזר אחד מקופח, כמו תמיד. אלו שאולי תרמו פעם למדינה, אבל עסוקים היום הרבה יותר בתרומה לעצמם, כשלרוב זה בא על חשבוננו. בין אם זה מתבטא במשכורת והפנסיה שאנו משלמים ובין אם זה בהחלטות שמיטיבות עם מגזרים מסוימים ופוגעות במרבית האזרחים. למה להם לא מגיע פרסים? הם לא בלטו בתחומים שאותם הם מייצגים?

לכבוד יום העצמאות ה-73 של המדינה, החלטנו השנה להעניק גם להם את פרסי ישראל האלטרנטיביים.

פרס ישראל לחוסר מודעות – רון חולדאי

כמה נחמד זה לשבת בקומה ה-12 מעל כיכר רבין, לחלוש על עירייה עם תקציב שנתי של כחמישה מיליארד שקלים ולחשוב שאחרי 25 שנים במגדל השן הזה, מנותק לגמרי מכל מה שקורה מחוץ למדינת תל אביב, יש לך את הכלים הפוליטיים והניהוליים להיבחר לראשות המדינה המפולגת הזו. מילא כישורים ניהוליים, על זה עוד אפשר להתווכח. אבל כח פוליטי? פופולאריות? כל סוקר מתחיל היה אמור להגיד לחולדאי שמצביעים שבעים תושבי העשירון העליון הם לא מדד מייצג לכלום, גם אם יש לו בקרבם רוב גדול. העיקר קמפיין – יש רק שני מנהיגים. איך זה נגמר בסוף כולם יודעים. אחד חזר עם זנב מקופל ללשכה בעירייה.

קמפיין חולדאי
קמפיין חולדאי, בחירות 2021. בחרו את המנהיג שלכם

פרס ישראל לפחדנות – הפרקליטות

במדינה מתוקנת, שבה יש ביקורת אמתית על הפרקליטות, ראשים כבר היו עפים מזמן. עזבו את תיקי נתניהו, שם ההכרעה תתקבל בסופו של דבר ונראה אם מדובר בתפירה או בצדק. תסתכלו על סגירת התיק המקוממת נגד אפי נווה, במקום שעל העובדות לא היה שום ויכוח. ממה פחדו שם ברח’ צלאח א-דין? ממה שיש לנווה עליהם? אם זה הסיפור אז אפשר לקפל.

גם כתב האישום מול ירין שרף הוא דוגמא מצוינת. בתחילה פחדו להפסיד אז העדיפו ללכת על כתב אישום מקל. ואז הגיע הלחץ הציבורי, והופ, מתהפכים כמו סטייק ויש כתב אישום חמור על עונש.

עם כל הכבוד לקרב מול נתניהו, אם כך מתנהלת הזרוע שאמורה לדאוג לצדק פה, יש לנו לא מעט סיבות לחשש.

פרס ישראל בתחום ההומור – יורם לס

הד”ר, הפרופסור, מנכ”ל משרד הבריאות לשעבר, קריירה מפוארת, וכל זה בשביל מה? בשביל להפוך לכוכב הקומי של הקורונה, האיש שנכנס לנישה שאף אחד לא רצה בה כמכחיש המגפה, ממציא המושג “שפעת עם יחסי ציבור”. כמו כל מומחי הקורונה בזמנו, גם הפרופסור המלומד מצא נתונים כאלה ואחרים שתמכו בתיאוריות שלו שלא תמיד התיישבו עם מה שקרה מסביב לאורך זמן. וכמו כל פרובוקציה חביבה שאין מאחוריה הרבה תוכן, המופע התקשורתי של לס נסוג ונעלם אט אט מהאולפנים ואפילו מתכנית הרדיו השבועית שקיבלה בשיאה של השפעת המיחוצנת לדבריו.

ועדיין, מדובר התופעה הכי מרעננת בקומדיה העברית בשנה החולפת.

פרס ישראל למגלומניה – ישראל כץ

מעולם לא היה בישראל שר שהפער בין פועלו לבין כיצד הוא תופס את עצמו כה רחב. הורדוס חביבנו, האיש שרואה את עצמו מועמד ראוי להחליף את נתניהו ביום שאחרי, הוא למעשה שר אוצר שאחראי על כך שלמדינת ישראל אין מסיבות פוליטיות תקציב מאז 2018. ואחרי זה הוא מתראיין באמצעי המדיה ומספר על תרומתו לכלכלה. זה היה יכול להיות מצחיק אם זה לא היה פוגע בכולנו. תוסיפו לזה את הנטישה של מרבית הפקידים הבכירים במשרד כולל המנכ”לית שהוא עצמו הביא עמו ותקבלו קדנציה שלידה אפילו הכהונה של יאיר לפיד במשרד האוצר נראית כמו הברקה. אבל בבקשה אל תפריעו לו באמצע הסרט. הוא גם ככה ייגמר מתישהו.

ישראל כץ | צילום: נועם רבקין פנטון, פלאש 90

פרס ישראל לדוגמא אישית – גילה גמליאל

לא ברור כיצד השרה לאיכות הסביבה עדיין לא הפכה למנטורית ולמרצה מבוקשת. ההתנהלות המופתית שלה בתקופת הקורונה, העובדה שהיוותה דוגמא לכל העם בישראל בכל הנוגע לאי מילוי הוראות, השתנה מהמקפצה ולאחר מכן שקרים וחוסר שיתוף פעולה עם הרשויות, היו חייבות להפוך אותה לאייקון.

היו כאלו שעקפו במהלך השנה החולפת את הנהלים, חלקם גם הגיעו לבית המשפט, אבל קשה למצוא סיפור כה מרגיז שבו נבחר ציבור מצפצף על סגר שממשלה שהוא חלק בה הטילה אותו, נוסע מאות ק”מ עד לטבריה, ולאחר מכן משקר בחקירתו ולא משתף פעולה בחקירה האפידמיולוגית.

במדינה מתוקנת שרה כזאת עפה יום אחרי האירוע, אצלנו מגיע לה פרס.

פרס ישראל למדע – איוב קרא

ההפסד הכי גדול של הכנסת בשנה ה-73 של המדינה, הוא הרווח של משתמשי הרשתות החברתיות. קרא, שפעם, אלוהים יודע איך, החזיק פה בתיק התקשורת, הוא היום אחד הליצנים החביבים על גולשי הרשתות, בטח כשהוא מספר להם על ההמצאות החדשות שצפויות לשפר את חיינו.

החיבה של קרא היא בעיקר לרובוטים. זה התחיל עם הרובוט הרוסי, שאמור היה לטפל בקורונה, אך עקבותיו נעלמו אי שם ליד נוביגראד, והשבוע הגיע עוד יציאה מהפכנית מבית היוצר של קרא, שקבע כי על הפיצוץ בכור הנתנז אחראי לא אחר מאשר רובוט אחר שלנו, שגם אותו כנראה לא נפגוש לעולם. היתה שם גם בינה מלאכותית ושאר ירקות, אבל עזבו – גאון הוא גאון, ולא משנה באיזה תואר הוא מחזיק.

פרס ישראל לנאיביות – בני גנץ

אמרו לו, הזהירו אותו, סיפרו לו שהעקרב יעקוץ באמצע הנהר גם אם זה יביא למותו, אבל הוא הלך אל התהום בעיניים פקוחות ונפל. ועוד איך נפל. בסוף הצליח לתפוס אחיזה באיזה ענף ונתלה מעל אחוז החסימה, אך אם יש תדמית שהתרסקה ממנהיג פוטנציאלי לזה שמצביעים בשבילו רק כדי שלא יישרפו סתם קולות, זו רק זו של ראש הממשלה החליפי בעיני עצמו. מעניין אם למד לקח מהשנה האחרונה או שיגמור שוב בזרועות נתניהו ויזכה לפרס גם בשנה הבאה.

פעם הם מחאו כפיים ביחד. סער ונתניהו, ארכיון | צילום: פלאש 90
נתניהו וחבר לשעבר | צילום: פלאש 90

פרס מפעל חיים לשקרנות – ביבי

האמת היא שזה מעבר למפעל חיים. זה נובל. מעולם לא היה ראש ממשלה בישראל שהשקר היה חלק כה מרכזי מחייו. כולם תחמנו, היו כאלה שעשו תרגילים מסריחים, אבל אף פעם לא היה פה מנהיג שהעובדות פשוט אינן רלוונטיות בעיניו. הבטחות שלא מומשו, חזרה מאמירות ברורות מבלי להניד עפעף ורטווטים של פייק ניוז בשביל התוספת. מקצוען.

יש כאלה שיזכרו אותו כמושחת, אחרים יזכרו אותו כדרייפוס, אבל גם הניצים הכי גדולים משני הצדדים יסכימו שכזה שקרן\אמן מניפולציה מעולם לא דרך בכנסת ישראל ועמד בראשות ממשלתה.

תחי מדינת ישראל!

אתר zets.co.il עושה כל מאמץ לאתר זכויות על תמונות וסרטונים המתפרסמים בו. אולם לעיתים התמונות והסרטונים מופצים ברחבי הרשת ולא מתאפשרת הגעה למקור החומר הויזאולי, לכן בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר red@zets.co.il
נגישות