דווקא היה בעבר ניסיון לפעול מול פייסבוק. בשנת 2018 השר לביטחון פנים, גלעד ארדן ושרת המשפטים איילת שקד הובילו הצעה לפיקוח ואפשרות לצנזורה ממשלתית על תכנים מסוימים שמתפרסמים ברשתות, במה שכונה אז "חוק פייסבוק". למרות העמימות בפרטי החוק והעובדה שהוא כמובן שירת בעיקר את בעלי הכוח והקשרים, ענקיות הטכנולוגיה נעמדו על הרגליים האחוריות במטרה למנוע כל התערבות בענייניהם. בפייסבוק גייסו את הלוביסטית ג'ורדנה קוטלר, ששימשה בתפקידה הקודם כראש לשכת שגריר ישראל בארה"ב רון דרמר, המקורב לנתניהו. המהלך, כמה מפתיע, נשא פירות: בסוף אותה שנה, רגע לפני תחילת מסכת הבחירות הבלתי נגמרת, החליט ראש הממשלה להקפיא את הצעת החוק.

עם כל הבעייתיות שבדרישה לתת לממשלה אפשרות לצנזר תכנים, לכולם ברור היה שפעולה מול הרשתות החברתיות והסדרת היחסים שלהן עם החוק בישראל היא צעד מתבקש. הכוח שהרשתות החברתיות צברו, העובדה שהן משמשות להפצת פייק ניוז והסתה ללא שום פיקוח וללא אפשרות להסרת תכנים שקריים, מסיתים ופוגעים באופן מיידי, חייבה יצירת דיאלוג.

נתניהו, כאמור, בלם את החקיקה מסיבות שונות, ובראשן פגיעה בחופש הביטוי. אבל סיבה נוספת שגרמה לו לרדת מהרעיון היא שכנראה חשב שהמנגנון הנוכחי, יחידת הסייבר בפרקליטות המדינה, שמקיימת יחסים "וולונטריים" עם הרשתות היא פתרון מספיק טוב.

אבל שאלות רבות מקיפות את עבודתה של יחידת הסייבר מול הפלטפורמות. איך בדיוק עובד הקשר שלה מול פייסבוק ואחרות? כמה "וולונטרי" ההסדר שאליו הגיע ראש היחידה, עו"ד ד"ר חיים ויסמונסקי, עם הנציגויות של פייסבוק גוגל, טוויטר ואחרים? לאילו מגזרים היא עוזרת להסיר פרסומים מהרשת ובעיקר – למה העבודה של גוף הממומן על ידי הציבור אינה שקופה לו כדי שיידע למי היא מספקת צינור מהיר וזול להורדת פרסומים ואת מי היא מפקירה לזעם ההמון ברשתות החברתיות.

התשובות כרגיל מגוונות ומורכבות, אך דבר אחד בטוח: רבים מאנשי המשפט, הטכנולוגיה והתקשורת שעמם שוחחנו השבוע דרשו שלא נציין את שמם. יותר מזה, חלק מהם העבירו את השיחה לאחת מהפלטפורמות שאינן נמצאות במעקב הרשויות בישראל או בבעלותן של פייסבוק וגוגל. אף אחד לא באמת רוצה ששמו יוזכר בכתבה שמדברת על האיש עם היד על השאלטר.

• נחקר על פוסט בפייסבוק: “אני יודע שאני במעקב, השר אוחנה לא מפחיד אותי”
• השוטר מתנאל חמו ניסה להרוויח כסף בתביעת לשון הרע, הפסיד וחויב בהוצאות

אינתיפאדת היחידים ולידתו של ההסדר

יחידת הסייבר של הפרקליטות הוקמה על ידי עו"ד ויסמונסקי ב-2015 במסגרת הניסיון להילחם בהסתה שהובילה ותחזקה את האש באינתיפאדת הבודדים. היא עסקה ועוסקת במגוון נושאים חשובים ואף קריטיים לביטחון ישראל, והזמן שהיא מקדישה להסרת תכנים פוגעניים או מסוכנים לכאורה מרשתות חברתיות ומגוגל נמוך ביחס לסך היקף הפעילות שלה.

אלא שדווקא הנקודה הזו מטילה עליה צל, הגם שהיא רק הרשות המבצעת.

כאמור, עם או בלי קשר לחוק פייסבוק, המדינה הבינה כי היא חייבת לבנות מנגנון לקשר עם הרשתות החברתיות וגוגל, שהתעצמו והפכו להיות כר להסתה שאין עליו פיקוח או איש קשר ישיר בישראל שעמו אפשר לנהל דיאלוג. ואם אין חוק אז לפחות שיהיה הסדר.

המשימה הוטלה על עו"ד ויסמונסקי, שמתוקף תפקידו ניהל קשרים כאלה ואחרים עם הרשתות החברתיות ועורכי דינן. לטענת גורמים ברשויות אכיפת החוק, מהמגעים שאליהם נשלח הוא חזר עם מה שקרוי "הסדר ויסמונסקי" – אחד המסמכים הכי חשובים שמרבית עורכי הדין בישראל ובטח עובדי הציבור כלל לא מכירים, ולא בכדי. אם תנסו לחפש את המושג הזה בגוגל הדבר הקונקרטי היחיד שתמצאו הוא דיווח של חן מענית ב"גלובס" מ-2017 על עימות בפאנל באילת במסגרת כנס הלשכה בין ויסמונסקי ליו"ר לשכת עורכי הדין באותה עת, עו"ד אפי נוה, בנושא ההסדר. קשה להאמין שזה המקום היחידי שבו הוזכר המסמך העלום ברשת, אך מנועי החיפוש של ענקית הטכנולוגיה גוגל, שכזכור אמורה להיות חלק מההסדר, פשוט לא מוצאים כאלה.

משרד המשפטים כמובן מכחיש כי קיים הסדר כתוב או לא כתוב מול הרשתות החברתיות. "יצא לי לשמוע על ההסדר פעמים רבות במהלך שירותי ופעלנו לפיו, אבל מעולם לא ראיתי אותו על נייר", מספר איש כוחות הביטחון לשעבר על ההסדר החמקמק, "אני לא יודע מה כתוב שם, ומעבר לזה מדובר בהסדר ולא בחוק אז ייתכן שהתנאים בו השתנו מאז הפעם האחרונה שנתקלתי בדברים שקשורים אליו".

השיטה שעליה סיכמו עו"ד ויסמונסקי ונציגי הרשתות היא וולונטרית. יחידת הסייבר בפרקליטות מקבלת תלונות מגופים ביטחוניים וציבוריים מסוימים ובוחרת האם לפעול בדרך משפטית, לדחות את הבקשה או לפעול בדרך "הוולונטרית" – להעביר "המלצה" לפייסבוק וחברות אחרות על מנת שיסירו בעצמן את התוכן, לפי שיקול דעתן.

האם באמת מדובר בהמלצה בלבד? אחת הסברות היא שההסדר מגן קודם כל על עובדי ציבור בכירים, ובעיקר שופטים, פרקליטות המדינה ושירותי הביטחון, ומכך ניתן אולי להבין מדוע הפלטפורמות וספקיות האינטרנט קיבלו ב-2019 את ההמלצות של ד"ר ויסמונסקי ויחידתו ב-90 אחוזים מבין 19,606 הבקשות שהוגשו. חזקות על חלשים, אבל דואגות לשמור על אלו שיכולים לפעול נגדן. או כמו שצעק אז באילת נוה לעברו של ויסמונסקי: "אם לא היה את הסידור הזה כבר הייתה חקיקה (נגד פייסבוק ושאר הרשתות; ר.ש)".

"תחשבו ששוטר היה נכנס לחנות שלך ומבקש ממך באופן וולונטרי שתוריד עבורו את המחיר. מה היית עושה?", אומר עו"ד יהונתן קלינגר, המתמחה בדיני מידע ורשת, כמטאפורה על היחסים בין הפרקליטות לרשתות, "זה מגוחך, הפרקליטות מבקשת טובה מפייסבוק. ענקיות הטכנולוגיה לא טיפשות, ההסדר הזה מצוין עבורן".

חופש הביטוי ומסלול ה-VIP

זהותם של אלה שמקבלים הגנה (ואלו שלא) כמו גם חוסר השקיפות שבה המערכת הזו עובדת, העלו לא מעט טענות נגד פעילותה של יחידת הסייבר של הפרקליטות בכל הנוגע לצנזור תכנים מול הפלטפורמות. את גזרת הפגיעה בחופש הביטוי כבר תקפו מרכז עדאלה והאגודה לזכויות האזרח באמצעות עתירה לבג"ץ שטוענת כי הסרת התכנים נעשית בצורה סלקטיבית וללא הליך משפטי מסודר, ומשכך היא למעשה פוגעת בחופש הביטוי.

בתגובה, ניסתה המדינה להתחמק וטענה כי שיקול הדעת בהסרת הפוסטים הוא של הספקים וכי למדינה למעשה אין סמכות שכן מדובר "בבקשות וולונטריות" בלבד. בג"ץ לא דחה את העתירה, אך במקביל גם לא קיבל אותה. המדינה התבקשה להבהיר איך מתבטא חוסר הסמכות שלה מול גופים שפועלים בישראל, והמשך צפוי לבוא.

הצד השני, שאותו הוביל עו"ד נוה בפאנל ההוא באילת, הוא הצד של אלו שטוענים כי הסלקציה שעושה היחידה בין גופים שבתלונותיהם היא מטפלת לבין מגזרים אחרים, היא אפליה אסורה. נוה אמנם בא בדרישה לויסמונסקי שההסדר יכלול גם את עורכי הדין, אך עצם העובדה שראש יחידת הסייבר התייחס עניינית ולא הכחיש כי היחידה אכן עוזרת לגופים ספציפיים בלבד, הבהירה למעשה כי דבריו של נווה על ההסדר הלא שקוף אינם הזיה פרטית אלא מציאות של ממש. "לפי הסדר ויסמונסקי יש כאלו עם דם אדום וכאלו עם דם כחול", אמר השבוע עורך דין שמכיר את העניין מקרוב, "לא יכול להיות שהשופטים נהנים מההטבה הזאת, בשעה שעורכי דין שסופגים לעתים האשמות חריפות יותר על אותם תיקים, צריכים להילחם בפייסבוק שבועות עד שפרסומי ההסתה וההכפשה נמחקים".

לפי מה שאמר ויסמונסקי באותו פאנל מצולם באילת שבו אותגר על ידי נווה, ההסדר אכן כולל שופטים ועובדים סוציאליים. אבל מה עם עובדי הציבור האחרים? רופאים ואנשי חינוך שעוברים במקרים מסוימים שיימינג קשה מצד מטופלים או הורים?

מצד אחד ההנחיות שניתנו להם הן לא להגיב על גבי הרשת לאף האשמה, בוטה ושקרית ככל שתהיה, ומהצד האחר אין להם שום מנגנון שידאג להסרה של הפרסומים, כמו לעמיתים אחרים ונבחרים בשירות הציבורי. וכך, הם נותרים חסרי אונים מבלי לקבל עזרה מהמערכת, שבמקביל דואגת להעלים פוסטים על קולגות שלהם באופן "וולונטרי" ומידי.

"זה פשוט אבסורד", מציין עו"ד שעוסק בתביעות לשון הרע ברשת, ביחס להסדר ויסמונסקי, "מורים למשל, שלא מרוויחים אפילו חצי ממה ששופט מרוויח, נאלצים להוציא עשרות אלפי שקלים על הליכים ארוכים ומייגעים עד שהם מצליחים להוריד מהרשת הכפשות ברורות. אין שום היגיון שהמנגנון הזה, בלי שום קשר לשאלה אם צריך אותו או לא, ישרת רק חלק מעובדי הציבור ולא את כללם".

עלייה בתפוקה וחוסר שקיפות

אבל התלונה הכי משמעותית לגבי הפעילות של יחידת הסייבר מול הרשתות וענקיות האינטרנט, היא על חוסר השקיפות שלה. כמובן שאין להאשים את היחידה עצמה אלא את מי שאישר את ההסדר המוכחש – משרד המשפטים והרשות השופטת – שאולי נוח להם שהנתונים לגבי איזה מגזרים נהנים מפעילות היחידה ואילו לא, נשארים רחוקים מעיני הציבור.

תומר אביטל מ"שקוף" הצליח לקבל נתונים מדגמיים בזכות חוק חופש המידע, אך לצערנו, הם מספקים באמת רק דגימה ואפילו לא תמונה חלקית של הפעילות.

לפי דו"ח של הצנזור הראשי, בשנת 2019 טופלו על ידי היחידה כמעט 20 אלף בקשות, עלייה משמעותית לעומת ה-14,283 בקשות שהוגשו ב-2018 ו-12,351 ב-2017. במקביל לעלייה בכמות הבקשות, מצביע הדו"ח גם על עלייה בהיענות של הרשתות החברתיות וספקי האינטרנט, באופן "וולנטרי" כמובן, לבקשות. מ-85% ב-2017 עד ל-90% כאמור, ב-2019. המנגון עובד, אין ספק. השאלה היא רק לטובת מי.

"יש לא מעט בעיות בהסדר הזה אך אחת מהן בולטת במיוחד", מסכם עו"ד קליגר, "הצהרה של משרד המשפטים על כך שלמרות שמדובר בעבירות הם לא רוצים להתמודד איתן ולהעניש את העבריינים. אם זו עבירה פלילית, שיעצרו, יתבעו ויעשו מה שצריך כדי להעניש את המכפיש. ואם לא, אז מדוע הדברים נמחקים? הם המערכת, מדוע הם צריכים לעקוף את עצמם?".

משרד המשפטים: אין הסדר עם הרשתות החברתיות

אל דוברות משרד המשפטים הועברה רשימה של שאלות לגבי אופי היחסים עם הרשתות החברתיות ופעילות יחידת הסייבר בפרט. גם שאלות לגבי הסדר ויסמנוסקי, והאם ברמה האתית העובדה שמגזרים מסוימים מקבלים הגנה ואחרים לא, ראויה בעיניהם.

בתגובה שלחה דוברות המשרד משפט אחד פשוט, שמוצג פה בכותרת הביניים. "אין כל הסדר, כתוב או שלא, עם הרשתות החברתיות". התייחסות עניינית לשאלות ולדברים שעלו בכתבה לא קיבלתי.

מהנהלת בתי המשפט, להבדיל, נמסרה תגובה מסודרת, אך גם כאן עם התעלמות קלה מעניין היחס המועדף שמקבלים עובדי בתי המשפט לכאורה ביחס למרבית הקולגות שלהם בשירות הציבורי בכל הקשור לטיפול בשיימינג.

"הרשות השופטת מתמודדת עם תופעה הולכת וגוברת של ניסיונות לפגיעה בשופטים, רשמים ועובדי מערכת בתי המשפט, בין היתר, באמצעות הפצת מסרים שליליים בפלטפורמות המאפשרות לציבור לפרסם תכנים באינטרנט וברשתות חברתיות. מסרים אלה כוללים ביטויים שיש בהם השפלה, ביזוי ופגיעה בכבודם של נושאי משרה אלה בקשר למילוי תפקידם.

"לשם התמודדות עם תופעה זו ומתוך הבנה שפנייה להסרת תכנים כדוגמת אלו שתוארו מעלה, צריכה להיעשות במשורה, תוך שימת לב להשלכות האפשריות לפגיעה בחופש הביטוי, פרסמה הנהלת בתי המשפט ביום 11.12.19 נוהל עבודה ובקרה לטיפול בפרסומים פוגעניים ברשת. הנוהל הוא פרי עבודתו של צוות משותף להנהלת בתי המשפט ולמשרד המשפטים ועוסק בשופטים ובעובדים גם יחד. הנוהל מפורסם באתר הרשות השופטת וניתן לעיין בו בכל עת. הנהלת בתי המשפט, לא פנתה, בהתאם לנוהל, למחלקת הסייבר בפרקליטות המדינה בשנת 2020".