בית המשפט מתח ביקורת. נחל האסי בניר דוד
בזמן שהאוזן הציבורית הייתה כרויה אתמול (שני) לנאמר בדיון בתיקי האלפים של נתניהו, נערך דיון משפטי אחר, בבית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה בנושא הכניסה לנחל האסי בקיבוץ ניר דוד.
את העתירה הגישו ח"כ משה ארבל ומפלגת ש"ס נגד הקיבוץ, בטענה כי הקיבוץ צריך לפתוח את שער הכניסה ולאפשר לכלל אזרחי ישראל להשתכשך במימי האסי מכיוון שמדובר בשטחים ציבוריים ומקרקעי ייעוד.
אך השופטת תמר שרון נתנאל לא מיהרה להיענות לבקשתם של העותרים: "אתם מבינים שאי אפשר לתת כאן צו שיורה 'פתחו את השער, פתחוהו רחב'", אמרה אתמול בדיון שהסתיים ללא הכרעה מפורשת, אך עם רמזים עבים מצידה כי העתירה עומדת להידחות ושער הקיבוץ עומד להישאר סגור בפני הקהל הרחב.
מצדו של הקיבוץ, טען עו"ד יצחק פינק כי יש לדחות את העתירה בשל כך שהיא הוגשה בשיהוי ניכר: "הקיבוץ בנוי לכל המאוחר משנת 1950, הולך וצומח, מתהווה מציאות, העותרים לא התייחסו לכך ולא נתנו מענה למה העתירה לא הוגשה בשיהוי ניכר. בנוסף, בשנת 1997 נחתם פעם נוספת חוזה חכירה בין הקיבוץ למדינה, זאת בוודאי נקודת זמן שלכאורה יכולים היו העותרים לבוא לרשויות ולומר להם, תעצרו פה. אז לשיטתי השיהוי קם כבר משנות ה-50 ולכל המאוחר שנת 1997 שזו נקודה שקורה בה חתימת חוזה, שזה לא קרה, אי אפשר לבוא תוך כדי ולהגיד רגע."
ואז ברגע נדיר של כנות ובהקשר של השיהוי השופטת אמרה לעותרים את מה שכולם מנסים להסתיר: "עניין השיהוי כאן בא לידי ביטוי ולא עוזר לכם. להם (לקיבוץ, ב"א) אין אינטרס לקדם (את הכניסה לאסי, ב"א), לכם ולציבור יש אינטרס לקדם. אי אפשר לבוא אליהם בטענה שלא קידמתם. אתם לא פעלתם. אני לא אומרת האשמה, אני מעריכה על אחד שפועל למען הציבור, אבל יש מקרה ספציפי ועובדה שלמרות שכבר מ-2011 העניין בכותרות, אולי לא נעשו הצעדים הנכונים כדי להסדיר, והם תכנוניים".
זה לא אותו דבר
לאחר שהצדדים אמרו את שעל ליבם הדיון נכנס לקצב והתמקד בעיקר בשאלה האם בית המשפט הוא הפורום "הנאות" לדון בעתירה הזאת, והשופטת שרון נתנאל חזרה כמה פעמים על האמירה כי אין לה כלים לקבוע כיצד יש לפתוח את הגישה לאסי לציבור הרחב: "איזה כלים יש בבית משפט מנהלי להגיע לפתרון ההולם שאתם מדברים עליו? האם ההסדרה הזו לא צריכה להיות תכנונית? הרי יצטרכו להיכנס להרבה מאוד פרטים, שאלות של תחבורה, של דרכים, מאיפה פותחים, איך פותחים, שאלות של הסדרת המקום עצמו, מקומות חניה".
עו"ד רודין שייצג את ח"כ ארבל וש"ס הבהיר: "אנחנו לא מצפים שבעקבות החלטת בית המשפט, תהיה כניסה חופשית לחלוטין בכל שעות היממה לכל מספר אנשים שהוא, לכל שטח שהוא בקיבוץ". לשמע תשובה זו השופטת המשיכה להקשות על העותרים ושאלה: "איך אפשר יהיה למנוע שאותם אנשים שייכנסו רק מ-9:00 בבוקר עד 17:00 אחר הצהריים, ולא ידרכו בשטח הקיבוץ? וחלילה זה לא שמישהו מטיל דופי בכל הציבור בישראל. מטבע הדברים יש יותר שומרי חוק, ופחות שומרי חוק".
על שאלה זו השיב רודין: "כפי שנעשה בפארקים אחרים שיש פקחים שמשגיחים על כך שלא ייצאו משטחי הפארק, שלא משמיעים מוסיקה חזקה בשעות הלילה", אך גם תשובה זו לא סיפקה את השופטת שאמרה את המשפט הבא: "זה לא אותו דבר".
לאחר דין ודברים ודיון ארוך למדי השופטת נתנה לעותרים רמז עבה מאוד: "אני רוצה להציע לכם למשוך את העתירה הזו כי אי אפשר להחליט בה כפי שהוגשה. זה לא הפורום המתאים. זה דורש תכנון, הליך תכנוני. הליך תכנוני כזה קיים, הוא לא משביע את רצונכם? הוא לא מספיק? יש דרכים שניתן לנקוט, בין אם בהתנגדויות להליך זה, או בדרכים אחרים – כרגע התוכנית פתוחה להתנגדויות".
ארבל וש"ס לא משכו את העתירה והדיון הופסק כדי שהצדדים יוכלו לדבר מחוץ לפרוטוקול, או-אז ח"כ ארבל אמר לשופטת: "מחוץ לפרוטוקול אני אבקש את רשות בית המשפט לעשות שימוש במנוחים ממדינות הים, אל קאפון המנוח אמר: תמיד השגתי עם חיוך ואקדח יותר ממה שהגשתי עם חיוך בלבד". ארבל הפציר בשופטת ואמר כי בלי דדליין בנושא של הכניסה לנחל, "אנחנו נמצא את עצמנו בעוד חמש שנים באותה נקודה בדיוק".
השופטת אמנם צחקה, אך כרגע נראה כי העתירה תידחה. יחד עם זה, ספק אם דחיית העתירה – גם אם זו אכן תבוא – תביא לסיום המאבק הזה, שהפך לסמל בעיניי שני הצדדים: גם בעיני המתגוררים בניר דוד שסבורים שמדובר בכניסה לדל"ת אמותיהם, וגם בעיני המתגוררים מחוץ לניר דוד, שסבורים שאין הבדל בין קיבוץ לבין כל ישוב אחר, כשמדובר בחופש לנוע במדינה וליהנות מנופיה.
מקיבוץ ניר דוד מסרו בתגובה: "הקיבוץ מתייחס בכבוד רב לבית המשפט, ואנו ממתינים לפסק הדין".
