מדיני

יקצץ את הלהב: את מי באמת משרת המפכ"ל החדש קובי שבתאי?

אוחנה ושבתאי השר לבט"פ אמיר אוחנה והמפכ"ל קובי שבתאי

צעד התייעלות מתבקש ראשון של המפכ"ל החדש, רב ניצב קובי שבתאי, או פעולה ראשונה שלו כדי לפגוע בזרוע האחראית על חקירת השחיתות הציבורית? זו השאלה שתישאל בתקופה הקרובה אם הידיעה שפורסמה אתמול (ש') בוואלה שכותרתה "המפכ"ל מתכנן: צמצום כח האדם בלהב 433" תתברר כנכונה.

הכתבה מוואלה אמנם לא קיבלה פולו אפ בכלי תקשורת אחרים נכון לרגע זה, אך קשה להתעלם מהציטוטים המפורשים בה מצד "בכיר במערכת אכיפת החוק" והתגובה הרשמית של המשטרה כי אכן נבחנות אפשרויות כאלו.

"יחידה מנופחת, שהתנפחה עוד עם השנים וקיבלה על עצמה משימות בתיקי חקירות שמקומם דווקא בתחנות משטרה", קבע הבכיר בכתבה, "מה ליאח"ה ולחקירת עבירות המין לכאורה של יהודה משי זהב? לא לשם כך הוקמה היחידה הזו". לצד זה הוצגה גם ביקורת על המהלך המסתמן אך עם הכותרת והדברים הנחרצים שנאמרו בה קשה היה להתווכח.

שבתאי, מפקד מג"ב לשעבר, מונה רק לפני חודשיים לתפקיד, אחרי תקופה ארוכה שבה לא היה למשטרה מפקד קבוע. החלטתו לבחור את להב 433, היחידה הכי משפיעה ויש שיאמרו חיונית שיש למשטרה במלחמה באלו שמנסים להשחית את המדינה, היא מפתיעה אך למרות זאת יש שיאמרו מתבקשת.

מצד אחד, כך סיפרו המקורות בידיעה של וואלה (שקשה לחשוד מאיזה צד הם), להב ושש היחידות שמרכיבות אותו נהנות מאיכות חיים גבוהה (חדר כושר, קפיטריות, בנייני פאר ופינוקים) ויש שם אבטלה סמויה. אם אכן כל הנתונים הללו מדויקים או אפילו חלקם, ייתכן שיש הגיון מאחורי התכנית לקצץ כ-100 שוטרים מתוך כלל 1,300 השוטרים המשרתים בהן.

אלא שקשה להתעלם גם מההקשר הפוליטי והתדמיתי של כל המהלך הזה, בימים שבהם המערכת הפוליטית, בראשות ראש הממשלה נתניהו, מנהלת מלחמת חורמה ברשויות אכיפת החוק. האם הצעד הראשון של מי שאמור להוביל את הרשות הזאת, בשעה שהיא סופגת רפש בלתי פוסק מצד הנאשם בפלילים ושופרותיו, הוא פגיעה בזרוע שאמורה לחקור אותו? איזה מסר זה משדר למי שחוקר עכשיו רמזים כאלה ואחרים לפרשה שייתכן ומעורב בה פוליטיקאי או איש ציבור בכיר?

 

גם אם הצדק העובדתי נמצא בצד של רב ניצב שבתאי, מדובר במהלך אומלל. צעד שמשדר חולשה, רפיסות ובעיקר מה שנראה כצעד לרצות את אלו שמינו אותו. דווקא בתקופה כה מורכבת, שבה גם כך האמון הציבורי במשטרה נמצא בשפל חסר תקדים, קיצוצים דווקא בחוד החנית, אלו שעומדים לפני המחנה וספוגים את מירב האש, נראית הרבה יותר כמו תקיעת אצבע בעין לאלו שמתחתיו במטרה לרצות את אדוניו מאשר כצעד נבון של מנהל שמסתכל.

על דבר אחד תהיו בטוחים. השר לביטחון פנים אמיר אוחנה בטח לא יכעס אם זה מה שיקרה.

שתף את הכתבה ב:

צרו איתנו קשר בנוגע לכתבה:

    נגישות