עכבר העיר ששאג

חולדאי אינו ראש העיר המוצלח הראשון שהחליט למנף את הצלחתו המוכחת לשדות ההובלה הלאומיים. ההיסטוריה מראה שהמעבר לליגה הבכירה מוביל, לעתים, להיעלמות המטאור המוניציפלי
רון חולדאי בטקס "העזו לחלום" לקראת האירוויזיון | צילום: תומר נויברג, פלאש 90
רון חולדאי בטקס "העזו לחלום" לקראת האירוויזיון | צילום: תומר נויברג, פלאש 90

ראש עיריית ת”א רון חולדאי הודיע אתמול (ג’), כצפוי, על ריצתו לכנסת ה-25 בבחירות שייערכו במרץ. ברזומה של חולדאי אמנם יש עשייה רבה, עם יותר משני עשורים כראש העיר הגדולה והמתקדמת ביותר בישראל, אך ישנן כמה ספקות לגביה שאלה האם חולדאי מתאים גם לרמה הארצית.

לגבי תפעול האופרציה אין ספקות. חולדאי הוא מנהל מצוין, והצורה שבה תל אביב מתנהלת אכן עומדת לזכותו. אבל במקביל, אסור לשכוח את התנאים האובייקטיבים שהקלו על עבודתו: תל אביב היא עיר בעלת תקציב מפלצתי, עם הכנסות של כחמישה מיליארד שקלים בשנה, אוכלוסייתה מבוססת מאוד, ויש בה מעט מאוד עניים, חרדים וערבים. נתונים אלו מעלים תהיה כיצד יתמודד עם מגזרים שעד היום חולדאי, בסגנונו הכוחני, היה רגל לקפל לא פעם לפי החלטותיו. כיצד יתמודד עם משחק פוליטי עם שחקנים בעלי נפח מנוע גדול יותר מאשר, עם כל הכבוד, אסף זמיר או אסף הראל ששמחו להיות סגניו, איש בתורו.

אבל מעבר לכל יש את ההיסטוריה. לא מעט פוליטיקאים הגיעו ככוכבים משדה הקרב המוניציפאלי אל שדות הקטל של הפוליטיקה הארצית. כולם ניגפו בסופו של דבר אל שולי ההיסטוריה. אחדים בשקט ואחד בבום גדול. האם חולדאי, הנמצא בעיצומו של העשור השמיני לחייו, יכול לשנות את הסטטיסטיקה העגומה שלהם? או שעוד כמה שנים נדבר על ההתבזות שלו כחבר כנסת, ולא נזכור את ימיו היפים, בהם הפך את תל אביב לעיר תוססת וגן עדן לרוכבי אופניים.

הנה כמה אבני דרך שאמורות להדליק לחולדאי נורה אדומה או שתיים לפני שיחליט לנטוש סופית את הלשכה באבן גבירול ולצלול למים העמוקים והעכורים של הבחירות לכנסת ה-25:

עמרם מצנע – מפסגת הכרמל אל אגם ירוחם
המטאור של השמאל אי שם בתחילת המילניום הגיע עטור הישגים משירות צבאי מפואר, וקדנציה של כעשור בראשות עיריית חיפה. אחרי פרישתו של אהוד ברק, הוא לקח את ראשות מפלגת העבודה בקלות, רק כדי לא להתבייש בשמאלניות שלו, ולהתרסק מול אריאל שרון (העבודה ירדה מ-26 ל-19 מנדטים).

באופן שלא באמת מתאים להתנהלות הפוליטית בישראל, מצנע שימש יו”ר האופוזיציה חודשים ספורים בלבד, התפטר מראשות מפלגת העבודה ולאחר מכן מהכנסת, כדי להפוך לראש הוועדה הקרואה של ירוחם. הוא עוד ניסה לחזור ב-2011 עם ציפי לבני ו”התנועה” שלה, בה הוצב במקום השני, אך אחרי עוד קדנציה אפרורית כמחוקק הוא הודיע ב-2014 על פרישה מהחיים הפוליטיים. מאז הוא כמעט ולא מעורב, וקולו אינו נשמע.

משה קצב – מיהלום פריפריה לעבריין מין
משה קצב היה אליל בעירו קריית מלאכי. הוא רץ לראשות העירייה כבר ב-1969 כשהיה בן 23 ונבחר לראשות העיר ארבע שנים לאחר מכן כשהוא בן 27 בלבד. קצב לא בזבז זמן ולאחר ארבע שנים נוספות, במהפך של 77, כבר נבחר לכנסת כחלק מרשימת הליכוד.

קצב שימש במגוון תפקידים בכנסת ובממשלה במשך שנותיו הפרלמנטריות, ואף ניסה לכבוש את פסגת הליכוד, אך שיאו הפוליטי היה עם בחירתו לנשיא המדינה, לאחר שגבר על שמעון פרס בהצבעה בשנת 2000. מכאן החלה הצלילה.

דווקא קצב עצמו היה זה שעורר את הפרשה שבסוף הובילה אותו לכלא ולקלון. ביולי 2006 הוא התלונן בפני היועמ”ש מני מזוז על ניסיון סחיטה כלפיו, והחל במפולת אבני דומינו שהסתיימה במספר תלונות של נשים על הטרדות ותקיפות מיניות מצדו של הנשיא המכהן. קצב נאלץ לצאת לנבצרות, לא לפני התקפות קשות על התקשורת שהוציאו אותו בעיקר נלעג, והצליח לחתום בסופו של דבר על עסקת טיעון שבמסגרתה הודה בביצוע מעשה מגונה והטרדה מינית כלפי נשים שעבדו עימו. הוא ייזכר לדיראון עולם כמי שהכתים את מוסד הנשיאות, ואף אחד לא יזכור את שנותיו היפות בקריית מלאכי

מאיר שטרית – מיבנה ועד להסכם הסודי עם העוזרת
גם שטרית הגיע לפוליטיקה הארצית כהבטחה ענקית. הוא נבחר לראשות עיריית יבנה כבר בגיל 25, והפך לחבר כנסת בגיל 33. הוא ניסה את כוחו בהתמודדות על ראשות מפלגה פעם אחת, ב-2003, מול אהוד אולמרט ואריאל שרון, אך סיים אחרון והבין סופית שגם הדרך הארוכה שעשה בפוליטיקה הארצית אינה מספיקה כדי להגיע לפסגה, וכי כריש בביצה המוניציפאלית אינו יכול לגדול לממדים הללו גם באוקיאנוס של הפוליטיקה הארצית. הוא עוד המשיך אחרי קדימה של שרון לתנועה של ציפי לבני, אבל בלא שהותיר חותם מיוחד.

בשנת 2014 הוא עוד ניסה להתמודד לנשיאות, אך ידיעה על אודות הסכם סודי שחתם עם עוזרת הבית שלו, במסגרתו קיבלה האחרונה 270 אלף שקל כדי לא לספר מה עבר עליה בבית, סתם את הגולל על סיכויו וכפה עליו פרישה מהפוליטיקה. הוא עוד ניסה לחזור לעיריית יבנה ב-2018 אך הובס על ידי ראש העיר המכהן.

אהוד אולמרט – השועל שנפל
אולי לא המקרה הקלאסי של פוליטיקאי שמגיע מהמוניציפאלי לארצי ומתרסק, אבל כן הסיפור שכולל לא מעט אלמנטים שעלולים להשתחזר אצל חולדאי. אחרי קריירה ארוכה בליכוד, שבה מעולם לא באמת היה מועמד לראשות המפלגה, הוא עבר לפוליטיקה המוניציפלית, ובמשך 10 שנים שימש כראש עיריית ירושלים, תוך שהוא מדיח את טדי קולק המיתולוגי. הוא חזר לפוליטיקה הארצית ב-2003, ושנתיים אחרי זה עבר עם אריק שרון לקדימה. ההתמוטטות של שרון ב-2006 הפכה אותו לראש העיר הראשון – והאחרון כרגע – שהצליח להפוך גם לראש המדינה, אך כשמגיעים לפסגה, הנפילה מטה הרבה יותר כואבת.

והיא היתה כואבת. אולמרט הואשם במגוון מעשי שחיתות – על ימיו בראשות העיריה. הוא התפטר מראשות הממשלה, הורשע בתום משפט ארוך וריצה עונש מאסר. הוא אמנם שילם את חובו לחברה וכיום כותב טור שבועי במעריב, אך סיכוייו לחזור אל מרכז העשייה וההשפעה קטנים מאוד עד לא קיימים.

 

אתר zets.co.il עושה כל מאמץ לאתר זכויות על תמונות וסרטונים המתפרסמים בו. אולם לעיתים התמונות והסרטונים מופצים ברחבי הרשת ולא מתאפשרת הגעה למקור החומר הויזאולי, לכן בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר red@zets.co.il
עכבר העיר ששאג עכבר העיר ששאג
נגישות