כבר בכניסה למשרדיה של עורכת הדין דורפמן מבינים שלא הגענו למשרד רגיל, משהו במרחב הפתוח והכורסאות המזמינות מאפשר לכל מי שנכנס למשרד להרגיש נינוח יותר, מאחורי הדלפק עומד צוות אדמיניסטרציה מאיר פנים, ומולן כורסאות עמוקות, משהו במשרד מאפשר להרגיש בטוח ומוגן.

אם תשאלו קולגות בתחום המשפט או את קהל לקוחותיה של עו"ד הלן דורפמן, סביר להניח שתזכו לתשובה זהה כי מדובר ב"לביאה משפטית". היא נאבקת ללא חת למען עקרונותיה בנחישות ומגוננת בקנאות על היקרים לה, שבהקבלה לזירה המשפטית אלו כמובן לקוחותיה.

"כבר מאז שהייתי ילדה פשוט ידעתי שאהיה עורכת דין", היא מספרת בראיון מיוחד עבור אוביטר. ואכן, לימים דורפמן (33, נשואה+3), עורכת דין מוסמכת משנת 2015, החלה התמחות במשרד עורכי הדין ונוטריון יוסף ישורון ושות', שם עסקה בתחומי הליטיגציה האזרחית-מסחרית ובתחום המקרקעין.

בהמשך הדרך החליטה כי הגיעה העת לצאת לדרך חדשה, כשהיא בוחרת בדרך עצמאית ומקימה משרד משלה. "רציתי לבנות משהו אחר", היא מספרת בדיעבד. "צברתי ניסיון כשכירה, אבל כל הזמן הרגשתי את הרצון לפרוץ. האמנתי באמונה שלמה כי זהו הצעד נכון, שבמסגרתו אוכל לנהל משרד על פי השקפת עולמי ובאופן ניהול שונה ממשרדים אחרים".

הלן, איזה סוג של עורכת דין את?

"האני מאמין שלי מאז ומעולם דגל ביחס אישי ובלתי מתפשר כלפי הלקוחות. זה אומר מבחינתי לקחת כל תיק ללב, לראות, לשמוע ולרדת לפרטים הקטנים ביותר. אני תמיד אומרת ללקוחות שלי שלא יתביישו להציף אותי בחומר – אני כבר אדע לסנן מה רלוונטי ומה לא. הלקוחות שלי חשובים לי, ועל כן חשוב לי להיות תמיד בשליטה ולדעת כל דבר ולו השולי ביותר בתיק, וזאת על מנת לייצג ולסייע להם בצורה המיטבית בתיק".

ספרי על תיק מוצלח שהשפיע עליך.

"כל תיק נחקק לי בזיכרון וחשוב עבורי באותה מידה כמו כל תיק, ללא הבדל בגובה שכר הטרחה או בזהות הלקוח. לאחרונה טיפלתי בתיק של לקוח שזהותו נגנבה. נרשמו על שמו חובות בסך מאות אלפי שקלים שגרמו לו לעוגמת נפש כלכלית ונפשית. באמצעות הליך משפטי מורכב, הצלחנו בסופו של יום להוכיח את גניבת זהותו באמצעות איסוף חומרים ועבודת "בלשות" מתקדמת על ידי צוות המשרד. אלו הובילו לבסוף לסגירת כל התיקים כנגדו וכמובן למחיקת החובות. אני יכולה לספר גם על סכסוך יורשים שבסופו הגענו לבית המשפט, אבל רגע לפני הסוף אחד האחים התפרץ בבית המשפט ובכה. אחיו שהיה מסוכסך עמו פשוט ניגש אליו וחיבק אותו, שם זה נגמר. זו העדות הטובה ביותר למהי הצלחה מבחינתי".

מספרים עליך שאת נוטה להיקשר ברמה הרגשית ללקוחות. האמנם?

"בניגוד אולי לעורכי דין אחרים, אני לא מצליחה להפריד בין הרגש למשפט, יום אחד הגיעה אליי אישה למשרד לקראת שנות ה-70 לחייה. היא סיפרה על סכסוך בינה לבין אחד מהשכנים שמעליה וביקשה שנפתח בהליך משפטי כנגדו. התחלתי לבדוק במה מדובר, ולהפתעתי גיליתי שהדירה בכלל לא רשומה על שמה. היא סיפרה לי שהיא ברחה מסיטואציה של אלימות במשפחה ואספה שקל לשקל על מנת לרכוש את הדירה. כאן זה לא היה רק פאזל משפחתי, אלא פאזל אנושי של ממש. היא התחננה לעזרה ואכן הצלחנו בסוף לרשום את הדירה על שמה, כשבישרתי את החדשות ללקוחה שלי, מצאתי את עצמי מוצפת בדמעות של אושר וסיפוק יחד איתה בסוף זלגו לי דמעות של אושר וסיפוק יחד עם הלקוחה".

מה לא יודעים עליך?

"אני פעילה למען זכויות של בעלי חיים ומגדלת בבית כלבה שהיא ניצולת קרבות. מעבר לכך, אני משמשת כיו"ר עמותת שומרים על דניה שנאבקת כנגד תכנית בנייה הרסנית ומנותקת לחלוטין מהמציאות התכנונית, התחבורתית והסביבתית באזור. הייתה לי פגישה חיובית מאוד בנושא עם ראש העיר, הגב' עינת קליש-רותם, שהצטרפה לערר שהגשנו כנגד התכנית לוועדה הארצית לתכנון ובנייה. על אף שהוועדה דחתה את הערר, אנחנו לא מרימים ידיים וממשיכים במאבק, כאשר לאחרונה הגשנו עתירה מנהלית לבית המשפט המחוזי בחיפה בנושא. נמשיך להיאבק עד לניצחון"

לאן מועדות פניך בעתיד?

"אני רוצה להתפתח ולגדול כל הזמן. אני לא מאמינה בהצבת גבולות, אלא תמיד בוחנת את הגבולות של עצמי, סבתא שלי תמיד הייתה אומרת לי, "תנסי מקסימום תצליחי" ואני חושבת שזה באמת הדבר שתמיד דוחף אותי לנסות, להמשיך ולשאוף כמה שיותר גבוה.