אתמול, במסגרת כנס לשכת עו"ד באילת, נבחנה הסוגיה בפאנל שנקרא "אקטיביזם או אנרכיזם" שאותו הנחה כתב המשפט של חדשות 13, אביעד גליקמן.

"אם ההגדרה של אנרכיזם זו פריעת חוק והתעלמות ממערכות החוק אז יכול להיות שהאנרכיסטיים האמתיים לא מסתובבים ברחובות אלא במשכן הכנסת", תקפה הח"כית החדשה, אמילי מואטי, "הציטוטים ששמעתי זו קריאה לאנרכיה. אני בת 41 ואני זוכרת ימים שאחרי פסיקת בג"ץ אנשים היו עוברים לדום. 
לפי הדברים שאני שומעת, אולי לא צריך את פסקת ההתגברות כי יש פה פסקות התגברות ניידת."

ניצב מני יצחקי, לשעבר ראש אגף החקירות והמודיעין במשטרת ישראל, הציג פן אחר של הנושא. "הייתי בכמה וכמה הפגנות, ותמיד הפעלנו את כל האמצעים והיכולות על מנת שההפגנה תתקיים", אמר, "כשהפגנה היא עם אמוציות אתה צריך להפעיל שיקול דעת, והמפקד במקום צריך לקבל החלטה איפה עובר הקו האדום. אי אפשר להגיע למצב של אפס טעויות ואפס תקלות. הטעות של הרבה קבוצות מפגינים הוא שהעניין שלמענו הם באו מאבד את המשמעות, כי הכל מתרכז בפייט בין המפגינים לבין המשטרה, כשהמשטרה לא צד לעניין."

פרופ' יובל אלבשן, דיקן הפקולטה למשפטים, הקריה האקדמית אונו, יצא אמנם להגנת מערכת המשפט, כשאמר "כשאדם עושה תפקיד מעין שיפוטי לא צריך להפגין מול הבית שלו, אלא מול צלח א-דין או מול בית המשפט". עם זאת, הוסיף כי "הזכות להפגין, לא ניתנה לכולם בצורה שווה. אני אוהב את המשפט כי הוא כלי נקי, אך הכללים אמורים להיות לכולם. כשהכללים הם לא לכולם יש בעיה, כשאתה עובר על ההיסטוריה ורואה מי קיבל את הזכות להפגין ומי לא אז אתה מבין את הבעיה הגדולה ואז אתה מבין שביהמ״ש לא היה מבצר מגן, אלא לאלה שדומים לו".

גם ההפגנות האלימות של העדה האתיופית, בעקבות אלימות המשטרה, קיבלה ביטוי במושב. "אם הזכות לשלמות הגוף נפגעת, אתה יוצא להפגין", הבהיר עו"ד איציק דסה, מייסד ארגון טבקה, "אם הזכות שלך לכבוד נפגעת, אתה יוצא להפגין. לכן הזכות להפגין צריכה להיות אפקטיבית. לתקשורת יש תפקיד מאוד מכריע ומשמעותי. הפגנה אפקטיבית היא הפגנה שהתקשורת מגיעה ומסקרת. אם היא לא מגיעה, זה לא יגיע לציבור הרחב״.