בג”צ נמנע מפסיקה ועודד הידברות – זה אולי חלקו באסון הר מירון

למרות הטענות שאם בג"צ היה מאפשר את הפקעת השטח לטובת המדינה אסון מירון היה נמנע, עיון בפרוטוקולים של הדיונים מגלה תמונה גם אחרת. גם המדינה הסכימה להליך ההידברות שביקש בג"צ ולמעשה ויתרה על הדרישה להפקעה
בית המשפט העליון
בית המשפט העליון | צילום: הדס פרוש, פלאש 90

האם בג”ץ אשם באסון במירון? עד כמה שזה ישמע מביך ומוזר ישנם מספר עיתונאים שחושבים כך ודאגו להפיץ את הרעיון הזה ברשתות החברתיות.

אז בשביל להיות קצת פחות שטחי ויותר רציני, הלכתי אחורה לדיונים של בג”צ בנושא ובדקתי מה חלקו, אם בכלל במחדל הנורא.

נקודת הפתיחה לדיון בבג”צ היא החלטת האוצר ב-2013 להפקיע את השטח עליו ממוקם קבר רבי שמעון בר יוחאי (רשב”י) בהר מירון ולהעביר את השליטה בו לידי המדינה. נגד ההחלטה הזאת הוגשו בחודש ינואר 2014 מספר עתירות מצידם של הקדשות שונים, שטענו לזכויות על ציון הקבר.

הדיון הראשון בעתירה התקיים בחודש אפריל 2016, זאת לאחר סחבת מצידם של שני הצדדים בתיק – הן המדינה (שביתת הפרקליטים) והן העותרים שחלק מהם לא הגיש תגובות בזמן. בדיון הראשון ניסתה נשיאת בית המשפט העליון, אסתר חיות, להבין האם ומדוע יש צורך להפקיע את הנכס. “המהלך הזה החל מכיוונים שונים ומשונים על האופן בו מתנהל האתר”, הבהירה נציגת הפרקליטות, “הדברים מתחילים בענייני הליכי בניה בלתי חוקיים עובר דרך רוכלות פעילות פשיטות יד, פעילות אחרת שנעשתה בחדרים האלה שהדוחות השאירו זאת ליד הדמיון הטובה כדי להעריך”.

בהמשך הדיון ניסתה חיות למצוא פשרה שלא תחייב את הפקעת המקום על ידי המדינה. “אנו מוטרדים מהפתרון שבחרתם לנקוט בו, דהיינו אמצעי ההפקעה”, קבעה חיות, אך מיד הציגה גם את הצד השני: “אין ספק שזו מטרה ראויה ויש לקדם אותה בכל דרך שניתן. אנו תוהים האם יש קשר רציונל בין האמצעי שנקטתם לבין האמצעי שאתם רוצים להשיג, והאם זה האמצעי שפגיעתו פחותה. הדבר החשוב ביותר, אנו מציעים, אנו רוצים לדעת אם יש לכם נכונות ליצור הידברות כדי לאגן את ההסדר שהחל כהסדר ביניים בהליך אזרחי של וועדת חמישה (הוועדה שמנהלת את הר מירון, ב”א) או ניהול אחר שיאפשר למדינה להשיג את המטרות שהיא רוצה ללא צורך להפקיע. השאלה אם יש לכם נכונות להידברות כזו? ברור לנו שאנו רוצים ללכת לפתרון שהוא פחות דרסטי מהפקעה. אנו רוצים שתדברו ותגיעו למודל שיניח את דעתכם ותגיעו למודל שלמדינה יש סיי”.

בנקודה הזאת צריך להדגיש – כן, שופטי בית המשפט הקשו על המדינה להפקיע את השטח ללא מתן נימוקים ושלחו אותה להידבר עם העותרים. הסיבה לכך היא שהשופטים חששו שמדובר בצעד דרסטי שיפגע בזכויותיהם של ההקדשות בהר מירון. אפשר לא לאהוב את ההחלטה הזאת, אך צריך להזכיר משהו פעוט: המדינה יכלה להתנגד לעמדת בית המשפט ולטעון בהמשך שההידברות לא נושאת פרי. זה לא קרה.

משנת 2016 הצדדים דיברו ביניהם אך ללא הצלחה יתרה. בספטמבר 2018 הגיעו הצדדים שוב לבג”צ. בדיון שוב נמנע בית המשפט מלנקוט עמדה שהיא מעבר ללעודד הידברות. “חשוב לנו שהעותרים יבינו שמה שהיה לא יהיה, יש צורך אמיתי לעשות סדר”, אמר השופט מני מזוז, “זה לא משהו קטן ושולי, אתר שמגיעים אליו יותר ממליון ישראלים כל שנה, יש אחריות גבוה ומשמעותית של מדינה שהוא יתנהל באופן תקין וזה כספית ותשתיתית ושירותים שיינתנו בהיבטים אחרים ולכן המדינה לא יכולה גם אם היא לא הייתה רוצה והעתירה הייתה הפוכה שמישהו היה כופה על המדינה לעשות סדר”.

במקביל הבהיר מזוז כי אם לא תהיה הסכמה בין הצדדים ייאלץ בג”צ לתת פסק דין. “חייבים להפנים שמה שהיה עשרות שנים בלגן ישראלי מקובל כמו בהרבה תחומים לא יכול להימשך וכל אחד פה מצד שני אני בטוח שהמדינה לא מתלהבת מהרעיון הזה וגם בקרבה כל אחד מושך לכיוון אחר, חייבים בסופו של דבר להגיע להסדר ואם הוא לא ייעשה בהסכמה יינתן פסק דין, ודרך הטבע של פסק דין הוא מאכלת וכיוון שאנו עוסקים בנושא רגיש עדיפה הסכמה. התוצאה ברורה לנו ואנו סבורים שאם ניתן להגיע להסכמות זה עדיף, ודבר שני אם יש הסכמה יש סיכוי טוב יותר שבפועל היא תוגשם. אז לכן כל אחד יצטרך בינו לבין עצמו להיאבק על זכויותיו ולדעת שצריך לשחרר קצת חבל. זה המסר שצריך להיות לכן אנו למרות כפי שחברי אמר מבחינה משפטית זה לא תיק מסובך, גם אנו מעדיפים לאפשר להגיע להסכמה שתהיה על דעת כל הצדדים. ”

אלא שפחות משנתיים חלפו, ההידברות כביכול נמשכה (הליך גישור), ובינואר 2020 הגיעו שוב הצדדים לבג”צ. “התקיימה תקופה די ממושכת דיונים בפני המשנה ליועמ”ש, התקיים דיון בפני ההרכב במתכונתו הנוכחית. למעשה, בעקבות הדיון מונה יעקב כהן כמגשר והתקיימו דיונים עמו”, הסבירה נציגת הפרקליטות בפתיחת הדיון, “נקודת המוצא היתה הפקעה ובסופו של דבר ההצעות היצירתיות שהועלו על ידי המגשר, גם להן נאותנו להסכים למעשה. היתה הצעת מגשר. בעצם בחודש ספטמבר, חשבנו שהגענו לדבר שהוא המקסימום מבחינתנו האפשרי”.

לאורך הדיון התברר שההסכם שהושג אצל המגשר היה טוב, אך הצדדים לא ממש הצליחו לחתום עליו. “חבל שאתם צריכים לבוא לבית המשפט כדי לראות שהנוסח הוא נוסח טוב”, ספק גיכחה ספק צחקה עליהם השופטת דפנה ברק-ארז.

בסוף ניתן תוקף של פסק דין להסדר הניסיוני בהר לתקופה של שלוש שנים לפיו ציון קבר הרשב”י ינוהל על ידי ועדת החמישה, ימונה מנכ”ל לוועדה ויסולקו משם מבנים ופולשים בלתי חוקיים. והכל תוך כדי שהמדינה שומרת על זכותה להפקיע את השטח במידה וההסכם לא ייושם.

אז עכשיו תסבירו לנו בבקשה איפה האחריות של בג”צ. האם העובדה שאיפשרו ואף דרשו מהצדדים להידבר ולהתפשר כדי להימנע מהפקעה היא פשע כה גדול? ואם גם אתם לא הבנתם, מוזמנים לפנות לריקלין.

אתר zets.co.il עושה כל מאמץ לאתר זכויות על תמונות וסרטונים המתפרסמים בו. אולם לעיתים התמונות והסרטונים מופצים ברחבי הרשת ולא מתאפשרת הגעה למקור החומר הויזאולי, לכן בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר red@zets.co.il
נגישות