משפטי

בגצ קבע – לידה אינה מחלה

שופטי העליון שופטי בית המשפט העליון בדיון מורחב

לידה אינה מחלה.

זה מה שקבע הלכה למעשה בית המשפט העליון בפסיקתו אתמול (ד') בעתירתן של עמותת "נשים קוראות ללדת – למען חופש בחירה בלידה", והמיילדות ובעלות מרכז הלידה הטבעית תמי טסלר ועופרית פק.

בבואו לדון בשאלה האם מרכז לידה טבעית הינו "בית חולים" ולכן חייב לקבל רישיון ממשרד הבריאות על מנת לפעול, קבע הרכב השופטים בראשותה של נשיאת בית המשפט אסתר חיות שלא: למשרד הבריאות אין סמכות להגדיר את מרכזי הלידה הטבעית כבתי חולים, לכן לא ניתן להתנות את הפעלתם בקבלת רישיון, ועל כן המשרד אינו מוסמך לאסור על פעילותם של המרכזים, בתוקף הסמכות שהוענקה לו בתחום של רישוי בתי חולים.

עוד קבעו השופטים כי עד שיגובשו הנחיות קונקרטיות או חקיקה בנושא, יחולו על מרכזי הלידה הטבעית אותן הוראות של חוזר משרד הבריאות, החלות על לידות בית. בפסיקתו הפך בית המשפט את החלטתו הקודמת בעניין, משנת 2018, שתמכה בעמדת משרד הבריאות ואסרה את הפעלתם של מרכזי הלידה. בדעת הרוב תמכו נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות והשופטים דפנה ברק-ארז, יצחק עמית ועופר גרוסקופף.

החלטה זו מתחברת לגישה ההולכת ומתרחבת, סוף סוף יש לציין, לפיה יש להתייחס למאפיינים פיזיולוגים ולהליכים טבעיים בגופן של נשים, לא כתקלות שיש לתקן, אלא כחלק טבעי מהאופן שבו הטבע יצר אותן. אותנו. שכל אותם "עניינים של נשים" – הם לא חוליים שיש לרפא, לא כשלים בייצור שצריך להסתיר, לטשטש וללמוד איך להתעלם מהם. הם פיצ׳רים ולא באג. פיצ'רים אדירים אגב.

"חשוב לפתוח באמירה הפשוטה, ובהקשר הנוכחי אולי אף לומר 'טבעית'", כתבה השופטת דפנה ארז-ברק בחוות דעתה, "לידה אינה מחלה. ממילא, היא יכולה להתבצע ללא נוכחות רופא, ואף ללא ליווי רפואי. למעשה, גם לידה בבית חולים יכולה להתנהל ללא נוכחות של רופא מתחילתה ועד סופה, בהתאם לנסיבות, וכך קורה בפועל במקרים רבים".

"התקדמות הידע האנושי הולידה פרוצדורות רפואיות שעשויות להיות חיוניות, ואף מצילות חיים, לאם וליילוד" הוסיפה ארז-ברק, אך הדגישה שאין בכך משום מחיקת התפיסה הרואה בלידה אירוע פיזיולוגי טבעי, שככלל אינו דורש התערבות רפואית.

נשים הן לא "האחר"

גישות פמיניסטיות רבות מצביעות על העובדה שחלק גדול מהמאפיינים הפיזיולוגיים הנשיים, לו היו מנת חלקם של גברים, היו זוכים ליחס אחר, אולי אפילו מאדיר, ולא כאל משהו שצריך לצמצם או לרפא.
ביקורת רבה נשמעת בשנים האחרונות על היחס לו זוכה, למשל, המחזור החודשי של האישה. תופעת טבע אדירה, שהיא חלק מהמחזוריות הטבעית של הגוף, אשר למרבה הצער נתפסת כדבר מלוכלך, שיש להסתירו, להיטהר ממנו לפני מגע ולא להציגו בכלל כמות שהוא (וכך למשל פרסומות למוצרי הגיינה ישתמשו בנוזל כחול, להמחשת הדם היוצא מן הגוף).

בסרטון שצילמתי בעבר, בפראפראזה על מאמר של הפמיניסטית גלורייה סטיינם, העליתי את השאלה – מה היה קורה לו גברים היו מקבלים מחזור ולא נשים? ובכן, כנראה שהדברים היו נראים אחרת.

גם מבנה גוף האישה דורש תמיד "התאמות" מיוחדות, כי הרי העולם עוצב למידותיו של גבר ממוצע ולפי צרכיו, ונשים לא נלקחות באופן אוטומטי בחשבון – בניסויים רפואיים, במבחני ריסוק של מכוניות, בעיצוב גאדג'טים ובתכנון המרחב הציבורי. כמו למשל בעיצוב חגורות בטיחות, מושבים ארגונומיים, כלי עבודה, מכשירים אלקטרוניים, תוכנות לזיהוי קול ועוד. כל אלה מעוצבים בראש ובראשונה עבור גברים, לפי מידותיהם ועל סמך בדיקות שבוצעו לצורך התאמה לגופם. לנשים, אם בכלל, יבצעו התאמות מיוחדות, כאילו לא מדובר ב 51% אחוזים מהאוכלוסיה, אלא איזה מיעוט מוזר שלא מתיישר עם הסטנדרט.

אז לידה.

למרות היותה התהליך הטבעי ביותר של המין האנושי והקדום שבהם, עדיין נתפס בקרב רבים כאיזו בעיה רפואית שהנשים לוקות בה. כזו שדורשת באופן אוטומטי טיפול רפואי.

הכרעת הדין של בית המשפט אמש, יוצאת באמירה אחרת.

והנה הדברים שאמרה הנשיאה חיות לסיכום הכרעת הדין. היא פתחה בסיפור:

"ולסיום", כתבה השופטת, "מסופר על הרב מנחם מנדל שניאורסון (הרבי מלובביץ') שהסתייג מהמונח 'בית חולים' וקידם הצעה לשם חלופי – 'בית רופאים'. בהקשר זה הסביר הרבי כי "החולה הרי נחלה בבית, ומפני מה הולך הוא ל'בית' זה? – מפני ששם נמצאים הרופאים. אזי טוב יותר לקרוא לזה 'בית רופאים'".

"מרכזי הלידה הטבעית שבמוקד הדיון", כתבה חיות, "נועדו ללוות את היולדות, לתמוך בהן ולסייע להן לעבור את חוויית הלידה באופן שונה מזה שצפוי להן תחת פיקוח רפואי בבית חולים. אף שגורמים רפואיים עשויים להימצא במרכז לידה טבעית, ואף שלעתים תתבצענה בו פעולות רפואיות – מדובר במוסד שרחוק מלהיות 'בית חולים' או 'בית רופאים' על כל המשתמע מכך".

שתף את הכתבה ב:

צרו איתנו קשר בנוגע לכתבה:

    נגישות