מדובר בתובע ששירת כשנה וחצי ושוחרר בפרופיל 21 בשל הפרעת אישיות מורכבת סכיזואידית וארגון גבולי – לאחר אשפוז קצר בבית החולים 'שלוותה'.

בערעור הנוכחי, שהוגש בחלוף כ-15 שנה משחרורו, הוא טען לפגימה נפשית כתוצאה משלוש חבלות מתועדות שבהן נחבל במהלך שירותו הצבאי: התזת סולר לעין, תאונת דרכים, ונפילה ממגדל שמירה. עוד טען ש"היה עד לפגיעה בחייל ע"י מחבלים באזור דיר אל בלאח".

בהחלטה הראשונית נדחתה התביעה מחמת התיישנות ובחירה בזכויות. המערער לא הסכים עם החלטה זו, ערעור שהגיש התברר בפני ועדת הערעורים ובמסגרתו חזר בו משרד הבטחון מטענת הבחירה בזכויות, טענת ההתיישנות נדחתה ומשרד הבטחון נדרש לבחון את תביעתו של המערער לגופה.

במסגרת בירור התביעה נבדק התובע על ידי מומחה בפסיכיאטריה שמסקנתו היתה לפיה לתובע "היו הפרעות התנהגות ובעיות משפחתיות קשות אשר סביר ותרמו לפרוץ הפרעה סכיזופרניה אצלו", ושלמעשה המלחה פרצה עוד לפני גיוסו.

השופטת שבח דחתה את הערעור זאת מאחר והמלצת המומחה מעוגנת בראיות. בהחלטה כתבה כי חרף המגמה לנהוג עם נפגעי הצבא ברוחב לב, ולא ביד קמוצה, וחרף מצבו המצער של המערער החולה במחלת סכיזופרניה, לא ניתן להכיר במחלתו ככזו שפרצה בזמן השירות ועקב השירות, משההכרה אינה עולה בקנה אחד עם הראיות שהובאו בפני הועדה ועם ההלכה הנוהגת, אין מנוס מדחיית הערעור.

"המערער לא הוכיח כי המחלה פרצה בזמן השירות. המחלה אותתה על סימניה הראשוניים עוד לפני הגיוס. התמונה האידילית שצוירה ע"י אם המערער בתצהירה ובעדותה, ביחס לנסיבות החיים שאפיינו את המערער טרם גיוסו, לרבות התנהגותו ומצבו הבריאותי, נסתרה מניה וביה ע"י התיק הרפואי של המערער שצורף לתיק המוצגים, והגרסה לפיה לא סבל המערער מהפרעה נפשית טרם הגיוס – קועקעה לחלוטין", כתבה השופטת שבח.

"המערער עזב את בית אמו כבר בהיותו בן 15" המשיכה השופטת שבח, ו"נהג להטריד את האב החורג באיומי טלפון בנוסח 'אני בא לשחוט אותך הלילה'; בכתה י' נשר מבית הספר ו"שנתיים תמימות טייל בעולם, טרם הגיוס ביקר את אביו מולידו המתגורר באפריקה,השתולל שבר חפצים וריהוט וברח לג'ונגל, שם שהה 10 ימים. במסמכים הרפואיים צוין כי בהיותו כבן 15 שנים היה בטיפול פסיכולוגי פרטי במשך כשנה, בסיכום אשפוז וצוין שאושפז בגלל חשד להתקף פסיכוט".