התובעים, ואני מתעקש לכתוב את שמם כדי שלא יישארו עוד פעם שקופים- מוניר קראקע, מוחמד טמיזה, חאלד קראקע, עיסא טמיזה, ג'מיל קראקע, אכרם טמיזה, מחמוד טמיזה, קייסי פואז, והיב אלחיח ובלאל אבו רילה – זומנו לשימוע לפני פיטורים בשנת 2019 ובהמשך במהלך ההידברות שנעשתה בין ההסתדרות הכללית לבין קק"ל בשנת 2020, הם הופלו בכך שנכללו ברשימת העובדים הארעיים בהשוואה ליתר העובדים הארעיים אשר לא נכללו באותה הרשימה.

באופן לא שיגרתי, לפסק הדין מצורפת טבלה שבה כתוב כמה שנים עבדו התובעים אצל קק"ל, כאשר מספר השנים הרב ביותר הוא 42 שנים ואילו מספר השנים המועט ביותר עומד על יותר מחמש. בגלל הנתונים היבשים האלה, העובדתיים, אי אפשר להתעלם מהקלות שבה ארגון ציבורי עתיר ממון יכול לקחת אדם שעבד בעבורו ואצלו במשך 42 שנים ולהפוך אותו ל"עובד ארעי", וכל זאת בגלל שהוא נולד בצד הלא נכון של הקו הירוק.

מי שלא מאמין, שיחזור לפסק הדין שבו כתוב שחור על גבי לבן: "במהלך תקופת העבודה הוגדרו כל התובעים כמשתייכים למעמד של 'עובד ארעי', ולא נקלטו כעובדים קבועים. אין חולק, כי ההחלטה שלא להעביר את התובעים למעמד קבוע הייתה על רקע היותם תושבי הרשות הפלסטינית".

וכאילו לא די בעובדה הזאת, שעובדים במקום עבודה הופלו על רקע הלאום שלהם, בפסק הדין משורטטת המפה לאפליה – קודם כל קביעה כי העובד לא ייקלט באופן קבוע לעבודה, ואחר כך בגלל שהם עובדים ארעיים, מילה מכובסת לעובדים מנוצלים, קל לפטר אותם. וגם כאן אתם מוזמנים לקרוא את לשון פסק הדין: "התובעים הופלו על רקע היותם תושבי הרשות הפלסטינית. האפליה העיקרית מתבטאת בכך שלא נקלטו כעובדים קבועים, ונותרו כעובדים ארעיים לאורך 7 שנים, בניגוד להוראות ההסכמים הקיבוציים החלים על הצדדים. מעמד כרוני זה שנכפה על התובעים הוביל בסופו של דבר לפיטוריהם. ביישום ההסכם הקיבוצי 9 משנת 2020 הופלו התובעים הן בכך שנכללו ברשימת העובדים הארעיים  המועמדים לפיטורים, והן באפלייתם בהשוואה ליתר העובדים הארעיים אשר לא  נכללו ברשימת המפוטרים".

ולמי שעדיין מחפש תירוץ לאפליה כדאי לקרוא גם את השורה הבאה מתוך פסק הדין: "לא ניתן כל הסבר מדוע פוטרו התובעים על אף חוות הדעת החיוביות שניתנו להם", כלומר עובדים טובים פוטרו רק בגלל שהם פלסטינים.

לאומיות כבקשתך

ומה טענה קק"ל להגנתה בבית הדין? שחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, שאוסר על אפליה מחמת לאום, מתייחס לאזרחים ישראלים בעלי לאומיות שונה.

אלא שהשופטת גרשון-יזרעאלי לא ממש התרשמה מהטיעון, בלשון המעטה. "תמוהה, אינה הגיונית ואינה מתיישבת עם לשון החוק ועם הפסיקה", קבעה בפסק הדין לגבי טענת ההגנה של קק"ל, "פרשנות הקושרת את כלל אזרחי ישראל הערבים בזהות פוליטית לאומית אחידה וחד ממדית היא כשלעצמה פטרנליסטית וגזענית, חבל שהועלתה ויש לפסלה".

ואם תהיתם לעצמכם איפה הייתה המדינה בסיפור? גם כאן פסק הדין לא מחמיא במיוחד: "בין לבין, התבקשה עמדת נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה, אשר הודיעה כי החליטה שלא להגיש עמדה בהליך, מבלי לנקוט עמדה ביחס לטענות לגופן".

לבסוף, בית הדין קיבל את התביעה והשית על קק"ל 50 אלף שקל הוצאות, וכמובן ביטל את פיטורי העובדים וקבע שעל קק"ל להשיב את התובעים לעבודתם הסדירה, לקלוט אותם כעובדים קבועים, ולשלם להם את שכרם  וזכויותיהם ממועד סיום העבודה.