חברות הכנסת מיכל וודליגר ואורית סטרוק. מה עמד מאחורי ההתנגדות ההזויה הזו?
בהמשך לטור שכתבתי ביום חמישי, על עשר נשות האופוזיציה שהצביעו נגד צעד חשוב במאבק עבור נפגעות ונפגעי עבירות מין, רציתי להבין את הרציונל של אותן נשים שהצביעו כפי שהצביעו.
ההתמקדות בנשים דווקא העלתה סימני שאלה אצל רבים, ואני מסכימה עם הטענה שכל אחד מ 51 חברי הכנסת שהצביעו נגד אותה הצעת חוק צריכים להתבייש. אבל בסופו של דבר, כשמסתכלת בעיניים של האנשים האלה, שיושבים במליאה, יש כאלה שאני לא מצפה מהם לכלום. ויש כאלה שכן. מבן גביר, אמסלם, אבי מעוז, דרעי ודומיהם, אני באמת כבר לא מצפה לשום דבר טוב. הם לא שם לעבוד בשבילנו. גם לא מנתניהו ("נשים הן לא חיות שאפשר להכות. גם בעלי חיים אנו יודעים שלא מכים"). אבל מ- 10 הנשים שהצביעו כך? נשים שחלקן חקקו על דגליהן אג'נדות של מלחמה באלימות כלפי נשים? נשים שבעצמן פועלות כדי לקדם תהליכים שייטיבו עם נשים? במקרה שלהן קשה לקבל את הבחירה.
אז פניתי אליהן כדי לשאול, כדי להבין. הצלחתי לשוחח עם כמה מהן.
חייבת לציין שהשיחות היו נעימות. הן כולן הסבירו את מעשיהן באריכות ובאדיבות. היה להן חשוב להסביר. ניכר שההצבעה הזו לא היתה החלטה קלה עבורן, עבור חלקן. כולן הדגישו את העובדה שהחוק חשוב בעיניהן, שהן מעריכות מאוד את מירב בן ארי ואת פועלה ושהן שמחות שהחוק עבר.
בכל השיחות חזרו אותם שני מסרים:
הראשון – הן הצביעו כך רק משום שידעו בוודאות שהחוק יעבור, שקולן לא יפיל אותו, שלא יגרם נזק באמת.
השני – לטענתן הקואליציה נוהגת בבריונות כלפי האופוזיציה, והצבעות כגון אלה הן דרך המחאה היחידה שלהן בכנסת.
"שאני אשב שם כקישוט וארים אצבע לקואליציה?!"
חברת הכנסת גלית דיסטל-אטבריאן מהליכוד אמרה שהביקורת שמופנית כלפיה וכלפי חברותיה לאופוזיציה, בעקבות ההצבעה הזו, מכעיסה אותה מאוד.
"החוק הזה הוא חוק מקורי של קטי שיטרית מהליכוד, שעושה עבודה פנומנלית עבור נשים" אמרה דיסטל-אטבריאן, "קרן ברק אותו דבר, אני אותו דבר. הסיבה היחידה, היחידה, שבגללה הצבענו נגד, היתה כי ידענו בוודאות, במתמטיקה פשוטה, באופן שאין שום דרך להכחישו, שהחוק יעבור גם אם נצביע נגד. ההצבעה נגד לא היתה כדי לפגוע בנשים, ידענו שהיא לא תפגע בנשים, שהחוק יעבור ואף נאנסת לא תיפגע. ההצבעה הזו היתה הצהרתית בלבד, נגד הקואליציה, לא נגד נשים".
"לאף אחת מאיתנו לא היה קל, יצאנו מהמליאה עם דמעות בעיניים" היא מוסיפה ומספרת על דברים שעשתה ועושה למען נפגעי ונפגעות תקיפה מינית. ואני מאמינה לה שהנושא יקר לליבה. באמת. אבל האש האמיתית נשמעת בקולה, כשהיא מדברת על מלחמתה בממשלה, בקואליציה.
"הקואליציה הזו משתקת אותנו כאופוזיציה, אנחנו לא יכולים לחוקק חוקים, אין לנו ייצוג בוועדות. אנחנו קונפטי, אנחנו קישוט שולחן. היא כל כך לא דמוקרטית… הם מנעו מאיתנו את היכולת לחוקק. אסור לנו לחוקק. שאני אשב שם כקישוט וארים אצבע לקואליציה, כשלי אסור להציע הצעות חוק? מה זה הדבר הזה?"
"הקואליציה הזו היא ביריונית" קובעת חברת הכנסת, "היא אנטי דמוקרטית, היא שינתה את חוקי המשחק. מעולם לא היה מצב שהקואליציה משתקת את הכנסת".
לשאלתי, מה היתה עושה לו ההצבעה כן היתה על חודו של קול, לו החוק כן היה תלוי בקולה – האם היה לה את החופש להצביע לפי תפיסת העולם שלה? ענתה כך:
"הייתי מתה. הייתי מתה, חד משמעית, מתה. באמת, זה כאילו היה גומר אותי. לא יודעת להגיד לך מה הייתי עושה, מאוד יכול להיות.. אולי אפילו מתפטרת…"
"הממשלה הזו היא כל כך רעה, שתיפול ואנחנו נעביר את החוקים הנכונים.. הממשלה הזו היא ממשלת שנאה, לא ממשלת אהבה. היא העדיפה לשבת עם מפלגות אנטי ציוניות ולא עם הליכוד".
ואולי זה לב העניין. מה חשוב יותר, איפה טמונה התשוקה הגדולה יותר. מהו הדגל האדום שגורם למבערים לפעול במלוא עוצמתם.
"זה המנוף היחידי שנשאר לנו נגד הקואליציה"
בשיחה עם אורית סטרוק מהציונות הדתית נאמרו דברים דומים.
"החוק הוא חוק מצוין והוא לא היה צריך את הקול שלי כדי לעבור", היא אומרת, "אני כמובן הייתי שמחה מאוד מאוד מאוד (החזרה במקור) להצביע בעדו. אם זה היה תלוי בקול שלי הייתי בוודאי מצביעה בעדו." סטורק אפילו הביעה קנאה באותם חברי וחברות הכנסת, שכן התאפשר להם להצביע בעד החוק. אבל במקרה שלה נכנסו, כאמור, שיקולים אחרים. חשובים יותר.
"יש בכנסת איזשהו מצב שהוא באמת ייחודי, שלא היה שנים רבות" אמרה סטרוק. "למעט אירועי קיצון, כמו למשל הסכמי אוסלו או אירוע ההתנתקות או רצח רבין, אני לא זוכרת אירוע שהיה כל כך דורסני וכל כך בעייתי ביחסי קואליציה ואופוזיציה… יחסי הכוחות בוועדות ובכל התפקידים אמורים לשקף את יחסי הכוחות בכנסת" הסבירה סטרוק את מה שאמרה גם דיסטל אטריביאן "הקואליציה כפתה מצב שבו יחסי הכוחות לא משקפים את המצב האמיתי ומתנהגת אל האופוזיציה בצורה מאוד לא הוגנת".
"וחוץ מהפן הפרוצדורלי" מוסיפה סטרוק, "בפן המהותי האופוזיציה מאוד מודאגת מכך שהקואליציה חברה למפלגה שתומכת באויבי ישראל, מפלגת רע"מ. במסגרת מערכת היחסים הזו מה שנותר לאופוזיציה כדי לייצר איזשהו מנוף שיביא אולי את הקואליציה לשינוי ההתנהלות שלה, זו אותה המחאה שבמסגרתה – בניגוד למקובל, אני מדגישה בניגוד למקובל – האופוזיצה באופן 'דה בלאנקו' כאילו מחרימה ומצביעה נגד חוקי הקואליציה. זה לא מצב שאמור להיות אבל גם המצב שגרם לזה הוא לא מצב שאמור להיות. לאופוזיציה יש דרך אחת למחות".
חברות כנסת נוספות עימן שוחחנו אמרו פחות או יותר את אותם הדברים – ידענו שקולנו לא ישפיע באמת לכן יכולנו להצביע כך; ומלחמתנו בקואליציה (שלשיטתן נוהגת בבריונות ופוגעת בדמוקרטיה) ובממשלה (הרעה לדעתן) היא המוטיבציה העיקרית בכל החלטה.
אפשר להבין, לא בטוחה שצריך לקבל
הבנתי אותן. ברור לי שהמציאות של חברות כנסת היא מורכבת ושלעיתים קרובות ניצבים על המאזניים ערכים סותרים. גם אי אפשר להתעלם מהחולי העמוק ביחסי קואליציה-אופוזיציה בשנתיים האחרונות, שמעקר את עיקרון הפיקוח הפרלמנטרי, אחד התפקידים החשובים של הכנסת. אני גם בטוחה שמנקודת מבטן, הן עשו את הדבר הנכון. אבל זה לא משנה את העובדה שבמקרה הזה – הן לדעתי חטאו לתפקידן. חטאו לַליבה של תפקידן כחברות כנסת. חטאו לעצמן ולאג'נדות שחשובות להן. ולמעשה, לא השיגו דבר. כי הרי, כאמור, ממילא החוק עבר. אין שום צידוק, שום שיקול, שאמור להילקח בכלל בחשבון, בבואם של חברי וחברות כנסת להצביע על הצעת חוק שכזו. חוק שאין לו צבע או דעה פוליטית.
טענתן לפיה הצביעו כפי שהצביעו כי ידעו בוודאות שהחוק יעבור, ושאף אחת לא תיפגע, היא לא מספיק טובה. אף פעם אי אפשר לדעת מה תהיינה ההצבעות ברגע האמת. המליאה ראתה מספיק הפתעות אך בשנה האחרונה. אני גם שמה סימן שאלה גדול על הנימוק הזה: הרי לו היה קולן הקול המכריע, השפעתן היתה גדולה יותר, הכוח להשפיל את הקואליציה ולפגוע בה היה גדול יותר. לו יכלו הלכה למעשה להפיל את החוק, חוק חשוב של הממשלה, האם הפיתוי לא היה דווקא גדול עוד יותר? האם היו נמנעות מכך? האם בסדרי העדיפויות שלהן היתה טובתן של נפגעות תקיפה מינית גוברת על המטרה העליונה שלהן – לפגוע בממשלה? אני לא בטוחה… ימים יגידו.
והטענה שמלחמתן בקואליציה חשובה יותר מכל דבר אחר, זו כבר בעיה מהותית בתפיסת היחסים בין קואליציה לאופוזיציה ולתפקידה של הרשות המחוקקת. להגנתן יאמר, שהן לא המציאו שום דבר. לחובתן נציין, שהן לקחו את זה לרמה חדשה.
בן-ארי: "ההתנהלות האופוזיציה – בושה גדולה לכנסת ישראל"
חברת הכנסת מירב בן ארי מסרה בתגובה לדברים: "הצעת החוק שלי היא צעד חשוב עבוד נפגעות ונפגעי תקיפה מינית, הנוהג כיום הוא שערכות אונס הנלקחות מגופן של הנפגעות עשויות להיות מושמדות תוך שלושה חודשים ואפילו לפני, הצעת החוק תמנע את המצב הזה ובכך תאפשר לנפגעות להתלונן במשטרה גם לאחר פרק זמן ממושך ממועד התקיפה שלצידן ערכת האונס המהווה ראייה משמעותית.
"ההתנהלות האופוזיציה בהצבעה היא בושה גדולה לכנסת ישראל" הוסיפה בן-ארי, "האצבע של מי שמצביע נגד חוק כזה צריכה לרעוד. הם העדיפו שיקולים פוליטיים על פני נפגעות ונפגעי תקיפה מינית".
כן, יש מקרים, והצעת החוק הזו היא אחת מהן, שכל השיקולים האחרים היו צריכים לחכות בצד. היו צריכות להיות באותו היום בכנסת 120 אצבעות בעד. ולא אצבע אחת פחות
